פורסם ב5 בפברואר 2006, 22:21
נפלה עלי אווירה רומנטית פתאום. ראיתי את התוכנית "בין גבר לאישה" שעסקה הפעם באהבה. פתאום שוב התחשק לי גבר לידי (שוב, כן שוב, טוב עברו 5 דקות תמימות), שיחבק וינשק אותי וההיפך. סימסתי לצעיר, התחשק לי לדבר איתו פתאום, הוא שוב הלך לישון מוקדם, שוב סנובורד בחרמון למחרת. וואלה, אם היה גבר לידי עכשיו, לא משנה מי, אפילו בראד פיט, הייתי מתחתנת איתו עכשיו בזה הרגע רק בגלל ההרגשה שהתוכנית הזאת השאירה אצלי. יאללה מי פנוי לחתונה בשנת 2025?
ממש נגע לליבי איך הזוגות שם אמרו שהם מרגישים כמו גוף אחד, איך הם משלימים אחד את השני, נמצאים שם אחד בשביל השני. מעבר לכל, היתה שם שלווה. שלווה שמקורה בעשרות שנים של חיים משותפים, של היסטוריה משותפת, של הבנה והכרה וחברות. שלווה שהוצגה כאופטימית, לא כמפחידה, לא כמשעממת, אלא כבונה ומעודדת. יש תקווה, בואו נעמוד לכבודה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה