פורסם ב17 ביוני 2006, 11:25
פתחתי דף חלק בעבודה. ז`תומרת לא ממש חלק, משום מה היו משורבטים עליו כבר עמוד תליה עם חבל משתלשל וסכינים מעופפים באוויר ועוד כמה דברים שעשו לי ושהייתי רוצה לעשות בחזרה… אוי אלהים, אני כל כך שמחה שיש לי את הבלוג הזה להוציא דברים, אבל זה כנראה רק בגלל הוודקה על הבוקר שגורמת לי לאהוב גם ככה את הכל ואת כולם עכשיו, נשיקות!
זהו, מעכשיו אני ילדה טובה בעבודה. עובדת כל שניה, לא נחה לרגע, מתחנחנת לאנשים עד שבא לי להקיא מעצמי ואני לא מבינה איך מישהו לא מוריד לי סטירה כדי להפסיק את כל הנחמדות הזאת.
אני פועלת כמו רובוט, לא חושבת, רק עושה. מכריחה את עצמי לעשות בדיוק ההיפך ממה שהגוף שלי צועק לי, מחשבת רק את השעות שנשארו לי בעבודה, חיה מסוף שבוע לסוף שבוע. חוזרת הביתה לא עושה כלום חוץ מלשתות, לעשן וללכת לישון. בסופי שבוע אני רק מסתאבת בבית במשך יומיים וקצת.
אני פועלת על טייס אוטומטי. זהו, אין חלומות, אין תקוות יותר. רק התקווה שהטיס האוטומטי הזה לא יפסק פתאום. זהו, זאת כל תקוותי עכשיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה