אני לא סנובית, זה פוקר-פייס

פורסם ב9 בספטמבר 2006, 12:35
בתור מי שהגיעה לגילי המופלג ועדיין רווקה (שורת הפתיחה הזו נעשתה פופולארית בימינו ממש כמו היה היה פעם...) בארץ רחוקה..., נשאלתי רבות וגם הרהרתי ביני לביני מדי פעם, מדוע אני לא מוצאת מישהו. טוב זה ברור, יש לזה סיבות רבות. כל מי שאני פוגשת מכוער מדי, טיפש מדי, צעיר מדי (שימו לב, לא אמרתי מבוגר מדי, משום מה אני לא פוגשת כאלה), נועל את הנעלים הלא נכונות, צמוד מדי לפח שלו כשהוא מטאטא ברחוב, מעדיף את אישתו, מתקשר פחות מדי, מתקשר יותר מדי, לא מתקשר בכלל כי הוא לא יודע על קיומי וכו` וכו`...
אבל יתכן שיש עוד סיבה אחת, שהפעם מטילה את האשמה קצת עלי. מכירים את ההרגשה הזאת, אחרי שמילאתם טופס לוטו/טוטו/אמרתם לדילר בקזינו: "היט מי!"/חשפתם את הקלפים שלכם בסטריפ-פוקר בידים רועדות מקור כי לבעלי הבית התקלקל הטרמוסטט של המזגן, ב-מקרה, והוא נתקע על 15 מעלות ואי אפשר לשנות, ואתם רגע לפני בדיקת התוצאות? אתם מיליונרים בפוטנציה. כל עוד הטופס אצלכם וטרם התבררה האמת המרה, יש הרגשה של התעלות, של הנה זה הולך לקרות לי, של תקווה. נראה לי שככה גם אני עם גברים, כל עוד לא מצאתי מישהו, יש לי אינסוף של אפשרויות, יש לי ים של גברים שמחכים רק לי, יש לי את הגבר המושלם בפוטנציה, הוא אוטוטו נופל עלי מהשמים כי סופת טורנדו העיפה אותו עם הווילה שלו מקנזס פינת בוורלי הילס.
ברור שהמזל רק מחכה לי בפינה. או, הנה הוא מתקרב, מתקרב, לא! אל תחצה באדום! תזהר ממכבש האספלט! שיט....