פורסם ב9 במרץ 2006, 18:55
אתה יודע מה, אני לוקחת את בקשת הסליחה שלי בחזרה. להיפך, אני חושבת שאתה צריך לבקש סליחה. הייתי בכלל מוחקת את רשומת בקשת הסליחה אם זה היה בהובי שלי למחוק רשומות. אני יודעת שקראת אותה וזה עוד יותר מרגיז אותי, קראת אותה ועדיין אתה לא מתייחס. אני רוצה לתקן פה רושם מוטעה שאולי נוצר, כאילו רק אני הבעייתית פה. בא להיות ילדה קטנה ולצעוק "אתה התחלת!" . למה כשאנחנו יושבים לאכול אתה בדיוק צריך לראות איזו תוכנית מטופשת בטלויזיה שבחיים לא הסתכלת עליה? ניסיתי לרמוז לך. שאלתי אותך אם אתה רוצה להחליף מקום, אמרתי לך שתקבל נקע בצוואר, הלכתי והבאתי ספר וישבתי וקראתי מולך. מה זה, בן אדם, אנחנו נשואים 40 שנה שכבר לא בכיף שלך לשבת איתי נורמלי ולהסתכל לי בעיניים?? אז כן, לקחתי את זה קשה כי נמאס לי, נמאס! נשבעת לך, לפעמים אני מרגישה שאני צריכה להכנס לפריזר שלך כדי להתחמם קצת מהאופי הקר שלך!
זה לא חיסול חשבונות, אני כותבת פה כי אין לי מקום אחר להוציא את הדברים. נתתי לך צ`אנס, לא דיברת איתי. חיכיתי חיכיתי שתתקשר. סגרתי את המסנג`ר בכוונה כדי שלא תברח לכתיבת הודעות נוחה. אבל לא התקשרת. וגם כשפתחתי את המסנג`ר לא אמרת כלום עד שאני לא פניתי אליך וגם אז לא אמרת הרבה ולא אמרת לעניין. כמה אני יכולה לחזר אחריך? ככה אני מרגישה, שאני זאת שרודפת ואני לא אוהבת את זה. אני רוצה להרגיש שמחזרים אחרי, אני רוצה להרגיש שרוצים להיות איתי, שאני חשובה, שאני יפה, שאני חכמה. לא שאני איזה טפט על הקיר ורק כשנוח או כשאני מתחילה להתקלף אז מתייחסים אלי. אני מרגישה כמו מטומטמת כשאני כותבת את זה עכשיו. כמעט בא לי להתנצל שוב על זה שאני רגישה מדי ועושה סיפור ממה שלא צריך, אבל לא, אני לא אתן להתחמק מזה כל כך בקלות. אתה אשם לא פחות, גם אתה צריך להתנצל. לפי דעתי בכלל לא לקחת את היחסים בינינו ברצינות. אולי זה נובע מאותם חששות שגם אני סובלת מהם ובכל זאת אני נתתי צ`אנס, אתה לא. לא מכירה אותך מספיק טוב, אבל אולי הקור והריחוק שלך נובעים לא רק מאופי חרא, אלא גם מזה שפחדת להתקרב יותר מדי. אחרת למה אני מסוגלת לסבול את מצבי הרוח שלך (שאני לא שופטת אותם), אבל אתה לא מסוגל לסבול את מצבי הרוח שלי? למה אתה נכנע כל כך בקלות כשמשהו לא הולך חלק? למה כשאנחנו יוצאים כבר כמה שבועות, עדיין צריכים לעבור ימים בלי שתתקשר? למה אני צריכה להרגיש שאני משתדלת כל הזמן כדי שתרצה להיות איתי? למה אני מרגישה לא יפה ולא חכמה ולא מחוזרת כמו שהייתי רוצה להרגיש כשאני איתך?
ויותר מהכל אני לא מבינה למה אתה חושב שיש לך את הזכות לשים אותי על אש קטנה בצד. לקחת פסק זמן כשבא לך, איך שבא לך ופשוט להתנתק ממני. למה אתה לא מתמודד עם הדברים עד שאני לא דוחפת אותך להתמודד איתם. אם לא הייתי פונה אליך במסנג`ר היום, האם היית טורח בכלל לדבר איתי? באמת היית מתקשר (אחרי שעברו ימים שלמים!) כמו שאמרת שזה מה שהתכוונת לעשות? מה חשבת, שאני אשתוק וכל מה שהיה פשוט יתאייד לו? אז אולי זה מה שאני הייתי צריכה לעשות, כדי להציל את שאריות הכבוד העצמי שיש לי, אבל גם את השאריות האלה זרקתי לכלבים. אני חסרת כבוד עצמי ואני זועמת - וזה שילוב קטלני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה