לא הספקתי להספיק

פורסם ב8 בינואר 2007, 14:13
דברים שהייתי צריכה להספיק עד גיל 30:
להתחתן,
לעשות 2 ילדים,
למצוא מה אני אוהבת לעשות,
להשיג מקצוע במה שאני אוהבת לעשות,
לעבוד במקצוע הזה.
לחיות כמו כולם.

הרשימה הזאת אמיתית ורצינית לחלוטין. לא שהיה לי תכנון, אם היה לי תכנון, אולי באמת הדברים כבר היו מתבצעים. היתה תחושה ערפילית בראש שזה מה שיהיה, כי ככה זה צריך להיות, זו דרכו של עולם. אֶההה!Wrong answer ! לא העולם שלי בדיעבד. אולי אני חיה בכלל ביקום מקביל.
בפועל, זה מה שהיה:

דברים שהספקתי עד גיל 35:
לא להתחתן,
גם לא לעשות שלושה ילדים,
עדיין לא לדעת במה הייתי רוצה באמת לעבוד,
עבודה ללא אפשרות קידום, צבירת ניסיון או בטחון,
לגור לבד "כמו כלב",
להסתכל על שאר העולם מהצד, מספיק את כל מה שאני הייתי צריכה לעשות.

יש לי תחושה שבשנות העשרים שלי, הזמן זז הרבה יותר לאט. דווקא כשהייתי עסוקה יותר, כשהייתי במסלול, כשלמדתי, כשיצאתי, כשהחלפתי חברים, הזמן לא ברח כל כך מהר. להפך, היה לי את כל הזמן שבעולם. האם בכל עשור שעובר גם תפיסת הזמן שעובר מאיצה? או שזה רק פועל יוצא של יחס הפוך בין עשייה והספקים לבין התפיסה הזאת שלנו את מהירות תנועת הזמן?
החיים של כולנו, האנשים המודרנים, שאינם נזירים בודהיסטים, או פריס הילטון, תלויים בהספקים שלנו. אנחנו נשפטים לפי מה שעשינו עד כה והיכן אנו עומדים ביחס להספקים של שאר האנשים. לסיים את התיכון, לעשות צבא, ללמוד באוניברסיטה, לפתח קריירה, להתחתן, לגדל ילדים... אנחנו כל הזמן צריכים להסתדר בקו הזה שהתרבות שלנו מכתיבה. `קו יורים` דימיוני שכולם מסתדרים לפיו כאיש אחד. אותה שורה שאם תסטה ממנה, תנופה כחסר יכולת, או שפשוט תחטוף, כדור, או משפטים בנוסח: "מה יהיה הסוף איתך?".
מעולם לא חשבתי לעשות רשימה של דברים שצריך להספיק עד גיל... עד שהבנתי שזה לא דבר ברור מאליו, הבנתי כבר שזה דבר חסר טעם.

הרשומה הנ"ל נכתבה בהשראתה של מאטיס. מזל טוב, בובה! מי יתן ותספיקי את כל מאווייך! ואל תשאלי אותי מי, כי גם אני לא יודעת.
צודקת, "הילדה", הקביעות שלנו לעכשיו לא יהיו רלוונטיות בעוד כמה שנים. כמה מהלכים שלא נראה קדימה, לחיים תמיד יש אס בשרוול. כמו שנאמר, מבוא כותבים בסוף. מעניין מה יהיה הסוף.