פורסם ב25 במאי 2006, 23:46
איזה עולם משלי יש לי בראש שלי. השבוע ביליתי את חלקם הניכר של שלושה ימים בעבודה במעבר על צימר אחרי צימר באינטרנט. באמת. ובשקדנות של מטפס הרים חסר אוויר ורצוץ שרואה את הפיסגה המיוחלת באופק. חיפשתי צימר ללכת אליו. למה? אין לי מושג. אף אחד לא הזמין אותי. אין לי עם מי ללכת. אולי הטריגר היה זה שיש לי חברה שחוגגת יום הולדת עוד מעט והיא הולכת לסופ"ש בצימר עם החבר.
מקודם ניכנסתי למיטה מוקדם, מרוב שיעמום ואחרי קצת שתיה. כמעט נרדמתי ואז קיבלתי סְמֵס. בשניות שלוקח להרים את הפלאפון ולבדוק מי זה, עברו לי כמה שמות בראש. התקווה נגוזה כשראיתי שזה ממנה. לא מצאה מה לעשות, לא מצאה למי לסמס, דווקא לי: "איזה צימר מדהים!" . ברור ששמחתי בשבילה. אף אחד לא שמח בשבילי, אין על מה. אבל זה גרם לי לצאת מהמיטה, להדליק עוד סיגריה ולהמשיך לשתות.
הצימרים שחיפשתי סתם, פשוט סתם, לא קשורים אלי.
לחו"ל נסעתי בפעם האחרונה לפני 3 שנים וגם אז עם חברה וגם אז רק כי היא לחצה וזה היה מקום שנורא רציתי לראות וכבר אז ידעתי שאני לא אחזור על זה יותר.
בסתם צימר הייתי לפני 10 שנים.
לאיזה שהוא חופש, מכל סוג אחר, לא יצאתי במשך שנים.
אבל אני מחפשת צימרים ברשת. למה? לא יודעת.
בשביל עוד קצת אכזבה כנראה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה