| פורסם ב25 ביוני 2006, |
יום אחד נזכרתי במשחק המחניים שהיינו משחקות הבנות בשעורי הספורט בבית הספר היסודי. זה היה בכיתות הגבוהות יותר של היסודי. אצלנו לא היתה חטיבת ביניים. מכירים את המשחק הזה? מה שנקרא נדמה לי מחניים מרובעים, או משחק של בנות. שתי קבוצות אחת על כל ריבוע וצריך לזרוק את הכדור מהקווים מבחוץ ולפגוע בבנות הקבוצה היריבה ולהוציא אותן אחת אחת. אז למה נזכרתי בו? אני נזכרת בו מדי פעם בערגה דווקא, אהבתי אותו כי הייתי טובה בו. פתאום הבנתי שהמשחק ההוא היה סימן לבאות למעשה למה שאני היום. כאשר הכדור היה בחוץ אצל אחת מבנות הקבוצה היריבה והיא התכוננה לזרוק אותו, כל הבנות היו מתאגדות בקבוצה אחת כעדר באחת מפינות הריבוע, בצווחות קלות של פחד, מחכות לפגיעת הכדור ורק אני תפשתי את העניין והייתי מרחיקה את עצמי קצת מהשאר, מהקבוצה ההיא. ידעתי שהבת שמכוונת תלך על הקבוצה ולא על הבדיד שעומד בצד, כי הן מטרה יותר קלה. וככה הייתי נשארת תמיד אחרונה במשחק הזה.
אני תוהה אם זה אומר משהו. אם כבר אז ידעתי להפריד את עצמי מהשאר, אם ההפרדה הזאת היתה במודע, אם זה משהו שנבע מהאופי שלי, אם זה מסביר או סימן לבאות למה שאני היום.
תגובה 1:
כן, אני זוכרת את המשחק הזה, תמיד חטפתי את הכדור בראש.
בלי קשר, אני ממש לא אוהבת שעושים את ההפרדה בין משחקים של בנים למשחקים לבנות. נראה לי שכולם יכולים להנות מכל סוג של משחק.
הוסף רשומת תגובה