פורסם ב8 במאי 2006, 4:05
המוח של הגברים עובד לפי השיטה הבינארית: 0,1,0,1 . שמציינים כן,לא,כן,לא. לדוגמה: אוכל – כן, סקס- כן כדורגל – כן, כן, כן. לחשוב למה אני אוהב לראות 22 אנשים מתרוצצים לשווא, האם היא עדיין תרצה אותי אחרי שאני אשכב איתה בפגישה הראשונה והאם הסיבה שאישתי עברה תאונת דרכים ושתי הידיים שלה מגובסות היא סיבה מספקת לזה שאין לי ארוחת ערב חמה על השולחן – לא, לא, לא.
אותו הדבר גם ביחס שלהם לנשים. אישה מסויימת – אוהב, אישה אחרת - לא אוהב ואנחנו כמדומה, אמורות להשלים עם רוע הגזרה ולחכות לגבר שכן יופעל אצלו ה-1 במוח כשהוא יראה אותנו.
שמתם לב שלאישה תמיד אומרים: אם הוא לא רוצה, לא צריך, את צריכה למצוא מישהו שיהיה ראוי לך, שירצה אותך, אבל הגבר אמור להתעקש אם הבחורה לא רוצה אותו ולהמשיך לרדוף ולנסות לשכנע. אצלו זה נקרא לחזר. אצל האישה זה יקרא רדיפה ושהיא נדבקת. לגבר לא יגידו, עזוב תמצא מישהי שתרצה אותך גם, שראויה לך. אולי כי ההנחה היא מראש שאף גבר לא ראוי לאהבתנו בכלל, הם צריכים להתעקש עליה, לדרוש אותה, אנחנו צריכות ליפול על הגבר הנכון שידע להעריך את האהבה שלנו. אצלנו זה ברור שאנחנו ראויות לאהבה ורק צריך שהגבר יהיה נאור מספיק בשביל לזהות את זה ו/או להתעקש שנאהב אותו בחזרה.
ב"סקס והעיר הגדולה" היה פרק עם תובנה יפה במיוחד לגבי הנושא הזה. מי שראה יבין מיד על מה אני מדברת כשאומר את המשפט: he is just not into you . אבל כמו שקורה עם סאות`פארק (ובטח גם נשואים פלוס...) הרוב לא רואים את התוכניות הנכונות ולכן אני אפרט. ישבו 4 הבננות בבית קפה, עד כאן הכל כרגיל, הבעיה שהיה שם נספח מהמין הלא נכון, החבר לאותו רגע של קרי, שחייב לקלקל את שיחת הבנות עם נקודת המבט של הצד הגברי. אחת הבנות סיפרה שהיא יצאה עם מישהו ערב אחד ובסוף הפגישה הוא לא רצה לעלות אליה לשחק דוקים, למרות שהוא היה נורא רוצה (בטח, מי יסרב למשחק דוקים?! טוב, זה לא היה באמת למשחק דוקים...), אבל יש לו פגישה חשובה למחרת בבוקר. מיד נשלחו מכל עברי השולחן מילות עידוד והבנה מצד הבנות האחרות שזה בסדר, יש אילוצים בחיים, קורה שיש פגישה חשובה והוא חייב ללכת, זה לא אומר כלום ובטח לא אומר שהוא לא רוצה אותה. ואז הגבר היחיד בחבורה היה חייב להכניס את עניין ה-0/1 ובמקום לנתח ולתהות ולפרשן, שזה הדבר הנכון לעשותו בכל סיטואציה שכזאת ובכלל (אחח, נשים, נשים), פשוט סיכם הכל במשפט ההוא. וההסבר שלו היה כזה: אין מצב שגבר שאשה מוצאת חן בעיניו ומזמינה אותו לשחק אצלה דוקים, לא יענה לה. פשוט אין מצב. זהו מצב של "פיקוח נפש דוחה שבת" ולא משנה כמה מוקדם הוא יהיה צריך לקום, כמה חשובה הפגישה, שיש לו נסיעה לצד השני של העולם או שהוא בדיוק שבר צלע והקצה שלה אוטוטו יחדור לו בצורה פאטלית ללב. כנראה שהבחור בדייט ההוא פשוט לא היה מעוניין בה. נקודה. מיותר לציין שהבנות היו על סף עילפון באותו רגע. קרי לא ידעה איפה לקבור את עצמה (זה היה החבר הטאמבל שלה שחייב לפלוט שטויות) וכולן שוב מיהרו להרגיע שזה לא נכון. אחר כך, כשהן חשבו על העניין הזה, הן הגיעו למסקנה שהוא צודק. 0/1 - כמו שאני טוענת, או רוצה או לא רוצה, אין מצב של אמצע. בסיום הפרק היה פאנץ` מצחיק. מסתבר שכן יש מצב אחד של אמצע! מירנדה יצאה לדייט, שלאחריו הזמינה את הבחור אליה הביתה, הפעם לא לדוקים, אלא לקפה והוא סירב ואמר שהוא לא יכול. הבחורה שלנו, עו"ד חכמה, ומפיקת לקחים, מיד הכניסה לו מילים לפה (יש דברים שנשים לעולם לא ילמדו...) ואמרה לו שזה בסדר, שהוא יכול להגיד לה ישר שהוא לא מעוניין בה, הוא לא צריך להתחמק והיא מבינה. אבל הסתבר שהבחור שלנו דווקא מאוד מאוד מעוניין ופשוט, אממ, אהממ, הלובסטר במסעדה לא היה כל כך טרי והוא חייב לרוץ ל....
אחת מתוצאות החשיבה הבינארית הזאת היא חוסר היכולת של גברים לתקשר. אם יכולת החשיבה מוגבלת לכן/לא, אוהב/לא אוהב, רוצה/לא רוצה ואין אמצע, אין מה לדסקס את הנושא שעל הפרק ואין צורך לדבר. מה שגורם לנשים, המורכבות יותר כמובן, רק להיות מתוסכלות יותר, לפתח סנריויים מהסרטים ולעבור את החיים בדיונים ארוכים עם חברותיהן ובניפוח המוח לבעליהן.
בתוכנית, הזכורה לטוב, "בן גבר לאישה", כששאלו את אחד הזוגות מה הם למדו ממערכת היחסים ביניהם (ומכל הפרידות והחזרות שהם חוו) הגבר השיב: לדבר, האשה השיבה: להקשיב. משפט יפה, לא? כל מילה נוספת מיותרת. דיברתי מספיק...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה