פורסם ב18 בנובמבר 2006, 10:35
במדור
כללי
יום אחד, כשחיכיתי בתחנה לאוטובוס (באמת! זה לא משל לחיי האהבה שלי...), ראיתי חתלתול ג`ינג`י הולך לו לתומו על המדרכה. הוא הלך בנונשלנטיות לכאורה עד שעבר עמוד אחד, שהחזיק בניין ומאחורי העמוד ראיתי רגלים מציצות של מישהו שעמד שם. החתלתול שלא צפה את האורב מראש, קפץ בבת אחת מבהלה, לקח שני צעדים אחורה ותהה אם כדאי להמשיך בדרך אל מעבר לעמוד ואיך הוא בכלל עושה את זה. זה היה נורא מצחיק. המקבילה האנושית לקפיצה שלו היתה בטח: "יאאא, איך נבהלתי!". אבל החתלתול לא תפס את ליבו בבהלה ומילמל משהו מבודח להרגיע את עצמו ואת הסביבה ולצאת "גבר" מהפאדיחה. הוא נרגע, התחבט קצת ואז המשיך בקו ישר בדרכו, בנונשלנטיות קצת יותר מהירה. ביום אחר, אפרופו חתולים, הפעם מחלון האוטובוס הנוסע (וזה לא אומר שחיי האהבה שלי השתפרו...), ראיתי חתולה מתכננת על קן של ציפור גבוה על העץ. היא קפצה על מכסה מנוע של מכונית חונה ומשם סקרה את הדרך במעלה העץ לשקשוקה המיוחלת. היא לא היתה הצד הפוחד הפעם, אבל ברור שהציפור האם לא ידעה את נפשה מרוב בהלה. לא יודעת מה היה הסוף, כי האור ברמזור התחלף ואני המשכתי בנסיעה רגועה ובטוחה. ככה זה, החיים בפחד. והם ככה באמת בעיקר לבעלי החיים. אם אתה בעל חי, אתה כל הזמן בפחד היסטרי. על כל שעל וכל רגע מחכות לך סכנות. אתה לא יכול לצפות מראש מה יקרה, כי אתה לא יודע, אתה חי בחוסר וודאות תמידית. חלק מהסכנות אמיתיות וחלקן לא, אבל אתה מתייחס לכולן אותו הדבר ואתה נבהל בהלת מוות כל פעם מחדש. החתולים ברחוב, העדרים בערבות, הדגים בים, הצפורים בשמיים, רוב החיות בטבע חיות בפחד מטורפים, וגם לחיות המחמד שלנו יש חיים נוחים, אבל תמיד חסרי ידיעה ומלאי חששות. לא פלא שהכלבים שלנו כל כך שמחים לראות אותנו מגיעים הביתה כל פעם מחדש, זה לא שהם כל כך אוהבים אותנו, כמו שזו הידיעה שלעת עתה הם לא ישארו רעבים ולכודים בבית ריק. עכשיו, תעשו הקבלה לחיים של בני האנוש. גם החיים שלנו רצופי פחדים, חששות וחרדות, אבל אנחנו מסננים אותם ואלה לא חרדות השרדותיות. אנחנו לא קופצים מבהלה כשמישהו עובר לידינו מחשש שהוא יתפוס אותנו ויעשה מאיתנו סטייק. אנחנו לא צריכים לעצור כל שני צעדים, להתרומם על קצות האצבעות ולבדוק את האופק כמו הסוריקטות המתוקות, מחשש שנחטף לשמיים. איך הם עושים את זה? איך הם חיים בפחד שכזה. תארו לעצמכם שאנחנו היינו צריכים לחיות בפחד היסטרי, שגורם לנו להגיב בקפיצה ובבריחה עשרות פעמים במשך כל יום, שגורם לנו לעצור את מעשינו, לזקוף אוזניים ולרחרח את האוויר, פחד שמחלחל אלינו לדם כשאנו רואים שלא משנה מה עשינו, הטורף משיג אותנו או את ילדינו. אז נכון שגם החיים שלנו מלאי פחדים, נכון שגם אנחנו צריכים להביט שמאלה וימינה כשעוברים את הכביש, נכון שגם אנחנו צריכים להשתופף בפני אנשים מסויימים, אבל לפחות לא נקבל התקפת לב אם הם רק ינשפו לכיווננו. אולי אם הם יעשו לנו "בּוּ!" במפתיע, אבל כמה פעמים זה כבר קורה?
גם לפחדים יש פרופורציות. עכשיו לכו ותוציאו את הכלב הפחדן שלכם לטיול ותפחידו כמה חתולים בדרך רק כדי לראות לאיזה גובה הם יקפצו מהבהלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה