שוב בבית

פורסם ב10 במרץ 2006, 2:25
אני בבית. שוב לא הולכת לעבודה. סיפקתי עוד תירוץ מפגר. אז יירד לי עוד יום חופש, מה`כפת, גם ככה אני לא מנצלת אותם אף פעם לדברים טובים, אז אני ממציאה לי אופציות לקחת אותם בכל זאת. החיים שלי לא משהו (בעיניי) וזה משפיע עלי ואני מוותרת לעצמי. לא רע לי להיות בבית, אני מאוד אוהבת להיות בבית. הייתי מוכנה להיות בבית כל יום אם זה היה אפשרי. רוב האנשים לא ככה, שונאים להתקע בבית, מעדיפים ללכת לעבודה, רק לא להשתעמם בבית. הבנתי את זה רק כששמעתי את זה יותר מפעם אחת מהאנשים שעובדים סביבי. ואז התחלתי לשחק אותה שגם אני שונאת להיות בבית ומעדיפה לבוא לעבודה. קיבלתי גם על התפקיד הזה אוסקר, כמובן! זרקתי אותו לחדר של האוסקרים הקודמים שקיבלתי על כל העמדות הפנים ששיחקתי בחיים שלי, איפה שזרוקות גם המסיכות שאני מחליפה בתדירות. עוד מעט צריך לעבור דירה כי חמשת החדרים האלה מלאים כבר... אבל אני לא כמו רוב האנשים, כבר הבנתי את זה. הבנתי ובמובנים רבים אני שמחה על זה. אם יש משהו שאני לא רוצה, זה להיות עוד אחת מאלף. האם אני בעצמי משמרת בגלל זה את המצב שלי? לא יודעת, באמת לא יודעת. לא יותר עדיף להיות פחות ייחודי, אבל שיהיה לך יותר טוב? לא יותר עדיף להיות ייחודי בדברים אחרים, יותר שמחים, יותר טובים? שלא נדבר שבכל מובן אתה אף פעם לא ייחודי באמת, יש יותר מדי בני אדם בשביל שהדבר הזה יהיה אפשרי.
כשקורים דברים שמוציאים אותי מהשיגרה העגומה גם ככה שלי, אני נשברת, נכנסת למצב קטטוני, לא מצליחה להקים את עצמי וללכת לעבודה, גם אחרי שתי כוסות קפה וסיגריות בשרשרת. גם ככה ללכת לעבודה לא ישפר את המצב, כי אני ממשיכה להיות בדאון, לחשוב כל הזמן ולהיות מסוגלת להתחיל לבכות שם ליד אנשים. ואני חייבת להיות במצב רוח טוב שם, כי העבודה שלי היא עם אנשים ואם אני מבואסת או עצבנית אני עלולה להוציא עליהם את זה. לא מסוגלת להתנתק. אולי כי גם ביום רגיל אני כבר משקיעה יותר מדי אנרגיות בלהראות שמחה ונורמלית.
אנשים אחרים אין להם סיבה לכאורה להחליט שהם לא מגיעים לעבודה. אני חושבת למשל על אלה שעובדים איתי. נשואים עם או בלי ילדים. יש להם שיגרה מסויימת, טובה, בלי עליות ומורדות חדים כמו אצלי. קמים בבוקר, מארגנים את הילדים, הולכים לעבודה, חוזרים, מארגנים את הילדים, יושבים בסלון עם רגלים על השולחן (אם אתה גבר), או שוטפים שוב את הכלים אחרי שהבעל שטף אותם (אם את אישה), מתחילים לנקר מול הטלויזיה והולכים לישון. קמים שוב בבוקר, אחרי שינה נורמלית של לפחות 7 שעות (שאני רק שמעתי שקיימת כי לא זכיתי לה בעשור האחרון לפחות) והולכים לעבודה וחוזר חלילה ולא חס.
נראה לי שבן זוג (קבוע ונורמלי, לא איזה בעל מכה או פסיכי) הוא כמו ים. יש לו השפעה ממתנת על מזג האוויר (למי שלא יודע, זה מה שים נוטה לעשות, אם לא בא לו יום אחד להוריד עליך איזה צונאמי בהפתעה). המממ, עלה לי רעיון, אולי בגלל זה אני אוהבת כל כך את הים ומתה לחיות בבית שצופה אליו וזה לא בעצם כי הייתי בתולת ים בגילגול הקודם? (מה קרה? הגילגולים של קליאופטרה, הנסיכה דיאנה ואפילו גולדה מאיר תפוסים כבר...שמתם לב, איך כשאנשים חוזרים לגילגולים קודמים הם תמיד היו איזה מלך או מישהו חשוב? כנראה שפעם לא היו פועלי בניין או מנקי רחובות...).
יאללה, הלכתי להתכרבל במיטה שלי ולשחק "מי עוקץ יותר חזק" עם הפישפשים, כי שוב לא החלפתי מצעים איזה חודשיים…

יום רביעי 08 מרץ 2006,‏07:38