בדידות

פורסם ב29 באוקטובר 2006, 21:09
הבדידות, הו הבדידות, אחותי, תאומתי הסיאמית, שנים שאת מלווה אותי. היו צריכים להפריד אותנו עוד בינקות, אבל פחדו לפגוע בעורק ראשי. מאז רק הלכת וגדלת, שיגשת אחותי, על חשבוני, הפכת לגידול מפלצתי שיושב על כתפי, מכביד על ליבי, מאיט את הליכתי. אני כל כך רגילה אלייך, שצמד כמונו כבר נראה לי טבעי. כמעט שוכחת ממך, אבל אז אני עושה תנועה לא נכונה ונתקלת בך להזכיר לי שאת שם, תמיד איתי.

הבדידות, גורמת לך לעשות דברים שמעולם לא חשבת שתעשי.
היא גורמת לך להקשר לאנשים הלא נכונים. להתעקש על הקשר איתם אפילו שאת יודעת שזה רע לך ולא מוביל לשום דבר מועיל.
היא גורמת לך לחזור לאנשים שפגעו בך, כי אין לך משהו אחר.
היא גורמת לך לדבר חמש שעות בטלפון עם מישהו שאת יודעת שלא יצא ממנו כלום, אבל אם הוא יבקש שוב, תדברי איתו אפילו יותר.
היא גורמת לך להסכים לסקס חסר משמעות ומחוייבות, כי האופציה השניה זו רק את עצמך.
היא גורמת לך לנסוע למישהו שלא ראית מעולם, בשביל הסיכוי שמשהו טוב יצא מזה, אבל גם גורמת לך לנשום לרווחה כשאת מגלה שזו רק עוד אכזבה.
היא גורמת לך להתפשר על זכותך. להסכים להיות כינור שני, כי מישהו לפחות מכיר בקיומך.
היא גורמת לך לקשור אלייך בחור טוב לב ותמים, רק כדי שיהיה לך קול גברי מהצד השני כשתצטרכי.
היא גורמת לך לרצות יותר ולנתק קשר שהוא דווקא תומך, וגם גורמת לך למחול על כבודך ולקוות שיקבלו אותך בחזרה אחרי כמה ימים כשהיא שוב מעיקה.
היא גורמת לך לחפש קשר אנושי אצל זרים, לשוטט ברשת, לכתוב איפה שאנשים קוראים.

במבט ראשון, כל אלה נראים דברים רעים. אולי הם לא בהכרח כאלה. זה הכל חוויות שנצברות בחיים. אילולא הבדידות לא הייתי נתקלת בהן, אנשים שלא הייתי מכירה, דברים שלא הייתי יודעת שקיימים.
אבל עדיין אני תוהה, האם החיים שלי מוזרים בגלל הבדידות, או שבגלל שהם מוזרים אני בודדה.

אחותי, לשנוא אותך או לאהוב אותך? התרגלתי אלייך, למדתי ממך, אבל אולי כבר תתנתקי?

תני לי לראות איך העולם נראה בלעדייך. דבוקה אלי כל כך, את מסתירה לי את העולם האמיתי.