Google
* סבלנות, הבלוג עדיין תחת בניה.
* הפוסטים הועתקו מהבלוג בתפוז.
* אה כן, הצעות לשיפורים יתקבלו בברכה.
* לא מצליחים להגיב? תזיזו את העכבר לאט מעל חלון התגובות עד שהוא יהפוך לסמן טקסט.

יום רביעי, 6 בפברואר 2008

משהו קטן וטוב


פורסם ב9 במאי 2006, 21:27
רשומה לרגל תחרות שבה יש לבחור כותרת מתוך רשימת הכותרות המוצעות והיא תהווה כותרת לפוסט שיש לרשום באותו נושא.

מי שמכיר אותי כבר יודע שאני סנובית מדי מכדי להיכנס לפרויקטים בבלוגיה, אבל הפעם החלטתי להרים את הכפפה משום שאחת הכותרות הזכירה לי סיפור נשכח וטראומתי (וגם בגלל שמסתבר שהבחור הוא ילדון חביב ולי יש חולשה לצעירים, מה גם שהוא מציין שהוא רווק!)
מהו המשהו הקטן והטוב הזה עליו אני רוצה לספר? לא, לא מה שאתם חושבים עליו (אצלי עוברים בשקט רק דברים גדולים וטובים שכאלה), אלא הדבר הזה הוא כמובן: פותחן קופסאות שימורים! תאמינו לי, רק עד שלא נתקעים בלעדיו ומתים מרעב וכל מה שיש לאכול ארוז יפה ומוגן בתוך קופסת פח בלתי חדירה בעליל, לא מבינים כמה הדבר הזה גם קטן וגם טוב.
לפני כ-9 שנים עברתי לגור לבד בדירה בה אני גרה היום (עדיין לבד...). מכיוון שעדיין לא היה מקרר, קניתי לי קופסאות שימורים וחזרתי הביתה שמחה וטובת לב. אחרי זמן מה התעורר בי הרעב ורציתי לפתוח לי קופסת שימורים אחת. ומה התברר?! נכוווון – אין פותחן! נו שויין, אני לא עצלנית (אני כן, אבל ששש, אל תגלו) אם אין, אז נלך לקנות. פתחתי את הארנק ולשוֹקי התברר שגמרתי את מעט הכסף שהיה לי על קופסאות השימורים! כנראה ש-20 קופסאות שימורים (כולן של שעועית, ככה פשוט יותר קל לקנות, מפילים בשוונג אחד את כל המדף לעגלה) עלו לי קצת יותר ממה שתכננתי. אוהווו, מה עושים עכשיו? הרעב החל לגבור יותר ויותר והציור המפתה של איכר עמיר פרצי שכזה שמחייך באוחזו קערת שעועית לא עשה הרבה בשביל לדכא אותו.
ללכת לשכנים לבקש פותחן זה לא היה אופציה בשבילי כי לא הכרתי אף אחד ולא היה לי נעים (מה שאומר שגם היום אני לא אלך לבקש פותחן...). החלטתי שאני חייבת לפתוח את הקופסה ויהי מה בדרך אחרת!
נזכרתי בקרובינו קופי האדם שמשתמשים בכלים. אם הם יכולים, אז גם אני, למרות שיש בינינו הבדלים של אחוז וחצי בגנים. לקחתי ספל, לקחתי סכין ודפקתי בעזרת הספל בסכין על מכסה הקופסה, בתקווה שכך אני אצור חורים והמכסה ישבר לבסוף. אפס, שום דבר לא קרה, אפילו לא עקמומית קלה. אחרי הסכין העשירי שנשבר לי תחת הידיים, הבנתי שסכינים מפלסטיק כנראה שלא מהווים פונקציה לקופסת מתכת.
הרעיון החכם הבא היה לזרוק את הקופסה מהחלון כדי שתפגע בקרקע ותתבקע. אומנם אז חלק מהתוכן עלול ללכת לאיבוד ולהימרח על האדמה, אבל כזכור יש לי עוד 19 קופסאות שמחכות לי על המדף, אני אצליח לאסוף מספיק תוכן. אז הטלתי את הקופסה מהחלון לאדמה ורצתי החוצה לבדוק מה נהיה. הקופסה היתה מוטלת, כאבן שאין לה הופכין, שלמה כמובן, ולצידה שכב לו חתול בלא תזוזה. נו מה עכשיו?! קיללתי את החתול הזה במלוא גרון, זה לא עבד רק בגללו! הרי ברור שאם הקופסה נופלת על מצע רך כמו הגוף הפרוותי שלו, לא יקרה לה כלום! גררתי את החתול הצידה. העובדה שהוא לא נשם ולכן לא התנגד, עמדה לצידי וכך לא חטפתי שריטות מיותרות. עליתי חזרה הביתה וניסיתי שוב. הפעם עקבתי אחרי הקופסה המעופפת. היא פשוט ניתרה לה בקפיציות מהאדמה חזרה למעלה, כלועגת שהיא סתם באמצע קפיצת באנג`י להנאתה, ונשארה שלמה ללא רבב.
הסקתי את המסקנות המתבקשות והנחתי אבן במקום הנחיתה (זה לא היה קשה למקם במדויק את האבן לפי סימני הגרירה של גופת החתול...). אחרי הפעם החמישית שהטלתי את הקופסה שוב ושוב ועדיין לא קרה כלום למרות שהיא פגעה באבן (אבל נשארתי אופטימית), הייתי חייבת להפסיק כי צלצלו בדלת. הסלון החדש שהזמנתי, הגיע. הסבלים הניחו את הספות במקומן ועמדו לצאת, בלית ברירה נתתי להם קופסת שימורים במקום טיפ (כי כזכור גמרתי את כל הכסף בקניית הקופסאות) והתנצלתי על כך. "זה בסדר", ענה לי הרב-סבל, "לפחות את גרה בקומה ראשונה ולא היה צריך לסחוב הרבה" .... ואז זה הכה בי! בגלל זה לא קרה כלום לקופסה!!! לא זרקתי מגבוה מספיק!!! טוף, מספיק עם ההטלות, זה גם לא יעבוד. מתוך רעבוני וייאושי התחלתי להכות בשתי קופסאות זו בזו. למה מה קרה? - זה עובד עם אגוזים ועם אבני צור, לא?. אבל דווקא אצלי זה היה מקולקל ולא עבד. מה שכן, זה עשה כל כך הרבה רעש שהשכנים מעבר לקיר דפקו לי בחזרה. מה, אני אשאר פראיירית??? הטחתי את אחת הפחיות בקיר בעצבים כדי להראות להם שאני לא נכנעת בקלות ומחזירה מלחמת דפיקות שערה. הפחית פגעה בקיר וניתזה ממנו ישר לפרצוף שלי! איייי! קיבלתי זפטה הגונה במצח! הלכתי למראה לבדוק מה נהיה מהמצח שלי. היה שם כתם אדום ובולט, אבל משהו מוזר משך את תשומת ליבי בבליטות על מצחי. היתה להן צורה מוכרת. התקרבתי למראה ו... דייי! איזו מרצפת אני! (אפשר גם בלטה) איך לא הבחנתי בזה קודם??? מיהרתי להרים את הקופסה, קליק, פתחתי אותה! .... הסימן שהוטבע לי על המצח מפגיעת הקופסה היה של הסוגר שלה, סוגר כזה כמו של פחיות שתייה קלה, פשוט להרים ולמשוך... הסתכלתי כל הזמן על הצד הלא נכון של קופסאות השימורים!
אחחח, שעועית שעועית, פחית אחר פחית. אחר כך היו עוד הרבה דברים קטנים וטובים....

אין תגובות:

מסר חשוב לנכנסים:

אהא!

בניית אתרים