החתול של שרדינגר

פורסם ב8 בפברואר 2006, 20:01
מתוך וויקיפדיה:לפי פרשנות קופנהאגן למכניקת הקוונטים, מיסודו של נילס בוהר, אפשר לדעת את מצבו של חלקיק קוואנטי רק כאשר מתבצעת מדידה של גודל פיסיקלי כלשהו שלו (המונח המקובל הוא "קריסת פונקצית הגל"). כל עוד לא קרסה הפונקציה, יש רק מידות שונות של הסתברות לאפשרויות השונות של המצב החלקיקי, והחלקיק נמצא בסופרפוזיציה של כל התוצאות האפשריות. אך כיצד קורסת הפונקציה? הקריסה מתרחשת רק כאשר בא צופה מן הצד ובודק את המצב.כדי להוקיע את האבסורד שברעיון זה, תיאר שרדינגר את ניסוי המחשבה הבא: מניחים חתול בתיבה אטומה; בתוך התיבה נמצא מתקן ובו אטום בודד של חומר רדיואקטיבי, שיש לו הסתברות של 50% בדיוק להתפרק במהלך הניסוי. אם יתפרק החומר, ירגיש בכך חיישן המצוי במתקן שבתיבה ויגרום לפליטת רעל שימית את החתול; אם לא יתפרק החומר, יישאר החתול בחיים. בתום הזמן הקצוב לניסוי פותחים את התיבה ואז יודעים אם החתול חי או מת, אבל מה מצבו כל עוד התיבה סגורה? התשובה המתבקשת, לשיטתו של בוהר, היא "לא חי ולא מת, אלא חצי מזה וחצי מזה."
מסקנה:כשיפתחו את התיבה לבסוף, יצא משם חתול פסיכי מאוד וגם: עדיף להיות כלב יהודי מחתול גרמני.ואם הניסוי לא יצליח (וגם אם כן) תמיד אפשר יהיה לאכול שווארמה (וגם לאבד קלוריות מראש ברדיפה אחריה).