תתחילו להיות ביקורתיים (וקצת על אמונה)

יותר מדי פוסטים על דת, אמונה, אלהים ודווקא אני חייבת לדחוף את האף לכולם. טוב, יותר נכון לשניים (המממ, אולי באמת יש לי עוד לאן לשאוף). אין לי שום דבר נגד הדת, להיפך, יש לי הרבה נגדה.
אבל אני מספיק נבונה (מישהו אמר לי את זה פעם, מיד לפני שהוא השכיב אותי בין השיחים ואחרי זה לא שמעתי ממנו יותר) בשביל להבין שאני לא אשנה את העולם ושלהתווכח עם אדם בעל דעות מנוגדות לחלוטין לשלך ועוד מעלי גלי האינטרנט זה דיי כמו לטחון מים. בסוף סתם יוצאת מצה רטובה (איפה השוקולד למריחה, יאמממ!).
אז למה אני מגיבה לפוסטים כאלה? כי כשיש לי מה להגיד, אני לא מסוגלת לסתום את הפה, אפילו אם חיי היו תלויים בכך. אני לא מתכוונת להטיף או לכפות את דעתי ואני לא מתיימרת להמיר אף אחד מאמונתו, כל מה שאני רוצה זה לגרום לאנשים לחשוב. אנשים! תתחילו להטיל ספק בהכל! ספק, ספק, ספק, זה צריך להיות המוטו שלכם! תחרטו אותו על העור, מצידי, אם הכאב זה מה שיגרום לכם להתעורר. תפקחו את העיניים, תנערו את תאי המוח הרדומים ותתחילו להיות ביקורתיים.
עיזבו שטויות של אמונה עיוורת, אסטרולוגיה, ידעונים וגורל. "תִקנו" רק דברים שהוכחו לכם בצורה אמפירית וגם זאת רק עד שיוכח אחרת. עצם העובדה שתיאוריות חדשות צצות כל הזמן ושכל תיאוריה טובה ניתנת להפרכה, זה לא דבר רע ולא דבר שיש להשתמש בו כנגד המדע. דווקא אם ניתן להפריך תיאוריה כלשהי והיא עדיין לא הופרכה זה רק מחזק אותה. ואם היא תופרך בעתיד ותמצא אחרת במקומה, לא נורא רק החכמנו עוד במהלך הדרך. אבל לפחות לא האמנו בצורה עיוורת, ניסוי, טעיה ותהיה הוכיחו לנו בשעתו ובכלים שהיו לנו באותו הזמן שאותה תיאוריה היא נכונה.
האמונה מקבעת, האמונה גורמת לקבל דברים כמו שהם, האמונה גורמת לחוסר ביקורתיות. להגיד ככה זה כי ככה זה, זו לא תשובה. או יותר נכון, זו תשובה של מי שהפסיק לחשוב, אחרת הוא היה מחפש למה זה ככה. מה מאפיין מדענים? סקרנות! ואילולא אותה סקרנות ואותם סקרנים שלא קיבלו דברים כ"ככה זה" לא היה קיים המין האנושי כמו שהוא היום, או לא היה קיים בכלל.
בעיניי, להגיד זה כוח עליון קבע כך וכך או שהדת ניתנה על ידי זה וזה וצריך לקבלה כמו שהיא, זו תבוסתנות והמנעות מחשיבה ביקורתית.
כן, יש אנשי מדע דתיים, אינשטיין בעצמו האמין בדת (ובאיזה שהוא מושג כללי של אלהים). אבל נדמה לי שגם הוא וגם לייבוביץ`, למשל, הפרידו בין האמונה והמדע (אתם מוזמנים לתקן אותי אם אני טועה). כלומר, ניתן להניח את האמונה בצד בבואנו לנסות להבין מדוע הדברים קורים כמו שהם קורים והיא לא צריכה להפריע להטלת הספק ולרצון לחקירה. לי אישית עדיין קשה להבין איך אפשר להאמין בקיומו של סבא טוב בשמיים שיש לקיים בשבילו מצוות ועדיין להיות איש חושב וביקורתי. לדעתי (וגם בעקבות הרצאה ששמעתי) מה שיקבע אם תחזיק בדעות של אמונה באלהים או לא, זו הסביבה בה גדלת ומערכת האמונות שהוטמעו בך.
אתם רוצים להאמין באלהים, אתם רוצים להחזיק בדת ובמסורת מסויימת, אני לא אבין אותכם, אבל אני לא אנסה להניע אותכם מכך, אני רק מצפה שלא תענו לי שטויות בנוסח ככה התורה ניתנה ואי אפשר להתווכח על זה או אלהים אמר כך וכך ובתורה כתוב כך וכך ורבנים אמרו כך וכך ולכן זו עובדה. אני מצפה שתבינו שאתם מתבססים על אמונה, על דברים שיתכן שקרו ויתכן שלא, על דברים שבני אדם החליטו בצורה שרירותית ולא על עובדות מדעיות, ניסוייות, תצפיתיות. אתם מאמינים שמה שאתם מאמינים בו הוא נכון, סבבה לכם, באמת יותר קל לכם בחיים, אבל תהיו אמיצים וביקורתיים מספיק בשביל לבוא ולהגיד שאין קשר בין אמונה זו ועובדות אמיתיות.
נכון, אני יודעת שאני סותרת את עצמי במקצת, אם האמונה אינה מדע, לא ניתן גם להתווכח עליה ובאמת, לכאורה, יש לקבלה כמו שהיא. אז קודם כל, בגלל זה, אני כן יכולה להתווכח ולתת הסברים מדעיים לדברים ואתם לא. אז אם אתם רוצים להתווכח כנסו למישור שלי, של המדע וצאו מהנסיון של הוכחת צדקת האמונה שלכם ודבריו של אלהים. דבר שני, גם מנהגים דתיים ניתן לבקר ולהגיד רגע, יתכן שפעם עשו את ואת זה בגלל סיבה מסויימת, סיבה פסיכולוגית, סיבה מעשית, אני מבין שלגביי היום זה כבר לא תופס ואולי אפילו מזיק. לדוגמה, אם בעבר היה מקובל בדת שלכם הקרבת קורבנות אדם, האם לא הייתם שוקלים לפחות, אם לא יותר מזה, להרהר בנכונות של המנהג לאור הידע ורמת המוסריות של החברה המודרנית?
ואני רוצה להקדים תרופה להריגה שלי על חילול כבוד המשפחה. כן, אני כופרת, אני כופרת גדולה. מה לעשות, אני לא מאמינה באלהים ולא מאמינה בעולם הבא, לכן לכל העניין הזה של דת או מסורת אין משמעות בעיניי. ורק אם מישהו חשב אפילו להגיב שאני ושכמותי יביאו לאבדון של העם היהודי ושאני מזלזלת בכל אלה שמתו על קידוש השם ורק כי היו יהודים, אין לי מה לומר לו, יתכן שזה נכון, אולם כמו שילד לא אמור לחיות את חייו על פי רצונות ואמונות הוריו, כך גם אני לא אחיה את חיי על אמונתם ורצונם של אנשים אחרים, גם אם הם היו, וזה נאמר ללא כל ציניות, קדושים מעונים.
ואפשר לחשוב גם הפוך, על הצד השני, אם הגרמנים בזמן השואה, היו יותר ביקורתיים לגבי המתרחש באמת, היו ספקניים, תוהים וחוקרים ואמיצים דיים לחרוג ממערכת האמונות שגדלו עליה או ששיכנעו אותם בנכונותה, אין לי ספק שהדברים היו נראים אחרת.

תנסו לצאת מהקיום המסוגר שלכם, להתעלות מעל מה שהאביסו את מוחכם בו, לחשוב מעבר למה שמקובל בסביבה הקרובה שלכם.

הספק, הוא מה שיביא לעולם טוב יותר, לא האמונה.