אין שום דבר מיסתורי במוח (חוץ מהמוח עצמו)

פורסם ב24 בנובמבר 2007, 6:11

דיכוטומיה עצמית
גם אני, עוד מימי נעורי, מחפשת אות לקיומן של רוחות. גם אני הייתי רוצה לדעת שיש חיים אחרי המוות (רק בתנאי שהם כמו בארץ הטלטביז...). מגיל צעיר אהבתי לקרוא על תופעות פאראפסיכולוגיות. בלעתי בצמא כל חומר מהסוג העל-טבעי שנתקלתי בו. כן, אז זה עדיין נקרא בשמות המתאימים יותר והעושים רושם רציני פחות: `על-טבעי` ו`פאראפסיכולוגיה` ולא בשם המהונדס: `העידן החדש`. הבעיה שלצד ספרים כמו: החיים שאחרי החיים/ריימונד מודי, על טבע/לייל ווטסון, משולש ברמודה/צ`ארלס ברליץ, סת מדבר/ג`יין רוברטס, לקחתי מהספריה גם את הספרים ההפוכים להם, כמו: האיש שחשב שאישתו היא כובע/אוליבר סאקס, המוח/ריצ`רד מ.רסטק, את דיימונד, דוקינס, גוּלד וסייגן.
"עולם רדוף שדים", כמו שקרל סייגן דווקא ביקר, תמיד היה נראה לי מעניין יותר ונותן יותר תקווה מאשר עולם של חוקיות חומרית (חוקים זה בדרך כלל דבר משעמם) החסר את מוטיב ההפתעה והמשמעות שמספק העל-טבעי. עם זאת, כנראה שכבר אז ידעתי להתפעל גם מהידע המדעי ה"יבש", או למצוא בעולם את המופלא גם ללא צורך בהסברים שמחוצה לו.

מאז בגרתי ו-החכמתי. ה`עולם` נשאר, ה`רדוף` התפוגג והלך. אחרי כל כך הרבה חומר רוחני - ספרים, תוכניות טלויזיה, סרטים, מעקב אחר חקירות רציניות יותר או פחות למציאת רוחות רפאים ושאר ירקות מיסטיים, הקשבה למומחים, הקשבה לחוֹוִים ואפילו, כן כן, מיני מיסטיקנים מקצועיים שעברתי בגוף ראשון – הרווחתי ביושר את זכותי לומר:
בזזזזזז, זמנכם עבר!
אחרתם את מועד הגשת ההוכחות, בעשרות שנים!
השמועות על תחיית המוות היו מוגזמות!

כשמדברים על רוחות מתכוונים לתודעה הקיימת באדם והנפרדת מגופו הפיסי. את התודעה יוצרת, לכאורה, נפש האדם ולא הגוף הביולוגי שלו.
אבל ביום שקראתי את הספר הראשון שמספר על הרכיבים שבמוח וכיצד הם פועלים יחדיו לייצר את המחשבות, הרגשות, הזיכרון, הפעולות שלנו ועוד, אמרתי לעצמי שלא צריך יותר את הנשמה הנפרדת. המוח עושה את העבודה שמייחסים לנשמה לגמרי בעצמו!
אחר כך קראתי את אוליבר סאקס וראיתי איך תקלות פיסיות שונות משנות גם את האישיות. אם האישיות משתנה אז איפה פה עניין הנשמה?

דיכוטומיה מוחית
אבל מה שהכי "הרג" אותי היו המחקרים על המוח החצוי.
בשנות ה-60 של המאה הקודמת החלו רוג`ר ספרי (SPERRY) ותלמידיו לבצע ניתוחי מוח לחולי אפילפסיה שטיפול תרופתי לא עזר להם. בחולים האלה עברו ההתקפים האפילפטיים בין ההמיספרות בעוצמה, עד מספר פעמים ביום והמוח שלהם סירב להרגע. ספרי גילה שניתן להפסיק את ההתקפים ע"י חיתוך הסיבים העצביים שמחברים בין שתי ההמיספרות (-הקורפוס קולוסום). הקורפוס קולוסום, הוא הוא מה שמאפשר לשתי ההמיספרות השונות בראש שלנו לפעול כיחידה אחת. ניתוק ההמיספרות זו מזו הביא לכך שמידע לא יכול לעבור עוד ביניהן וכך נפסקה גם העברת הפעילות העצבית האפילפטית.
אבל כששום מידע לא יכול לעבור בין שני חצאי המוח שלנו, שמחוברים כל אחד, כידוע, לאברי הצד השני של הגוף באלכסון, קורות תופעות מוזרות מאוד. הנה חלק מהן:

המטופל חצוי-המוח יושב מול מסך ומביט קדימה לסימן איקס. תמונה של כף מוקרנת על חצי המסך הימני (מימין לסימון האיקס). המידע החזותי מהעין הימנית עובר דרך עצבי הראיה, שלא נפגעים בניתוחים לחציית המוח, אל ההמיספרה השמאלית. במקרה זה, למטופל אין בעיה להגיד שהוא ראה כף. אולם כאשר אותה תמונה מוקרנת על חצי המסך השמאלי ולכן המידע החזותי עובר מעין שמאל להמיספרה הימנית, המטופל יטען שהוא לא ראה כלום! אבל כאשר הוא יתבקש להרים בידו השמאלית (שכמו העין השמאלית מקושרת להמיספרה הימנית) את החפץ שאת תמונתו לכאורה הוא לא ראה, הוא יבחר בכף! ואז כאשר ישאל מה הוא מחזיק באותה היד השמאלית, הוא שוב לא ידע להגיד מהו החפץ.
הסיבה לכך היא שההמיספרה הימנית קולטת מידע מן החוץ ומזהה אותו, אך אינה מעבירה אותו להמיספרה השמאלית, בגלל הנתק בין ההמיספרות, ולכן ההמיספרה השמאלית שבה נמצאים מרכזי הדיבור, אינה יכולה לתאר מה שראתה חברתה, כי היא פשוט לא יודעת מה היא ראתה...



לתאר או להצביע - בניסוי אחר מראים למטופל דמות מתעתעת כמו בתמונה. על החצי השמאלי של המסך חצי פני אישה ועל החצי הימני של המסך חצי פני גבר.
כאשר המטופל מתמקד בנקודה שבאמצע, החלק של האישה עובר להמיספרה הימנית שלו ואילו החלק של הגבר עובר להמיספרה השמאלית שלו.
מנחשים כבר מה יקרה?
כאשר המטופל יתבקש להצביע על תמונה שלמה שהוא לכאורה רואה, הוא יצביע על תמונת אישה.
כאשר הוא יתבקש להגיד מה הוא רואה, הוא יגיד שהוא רואה גבר.

זיכרונות שיקריים - ההמיספרה השמאלית אחראית על יצירת זיכרונות שיקריים. הכוונה לזכרונות שנראים אמיתיים לחלוטין ובן האדם בטוח שהוא חווה אותם, אבל זה פשוט לא קרה. למה ההמיספרה השמאלית דווקא? כי היא בעלת היכולת התיאורית.
בניסוי הראו לכל המיספרה תמונה אחת אליה היה המטופל צריך להתאים תמונה נוספת מתוך כמה תמונות אחרות.
ההמיספרה הימנית של המטופל התאימה נכונה, באמצעות יד שמאל שלו, תמונת את לתמונת סופת שלגים.
ההמיספרה השמאלית התאימה נכונה, באמצעות יד ימין, תמונת תרנגולת לתמונת רגל של ציפור.
אחר כך נשאל המטופל למה בחר בתמונות כפי שבחר. בגלל שההמיספרה השמאלית, היא בעלת יכולת הדיבור, זאת ההמיספרה שענתה לחוקר השואל, אולם בגלל שהמוח של המטופל היה חצוי, אותה המיספרה לא קיבלה מידע מההמיספרה השניה, הימנית, ולכן לא ידעה שאותה המיספרה בחרה באת בהתאמה לסופת השלגים. ההמיספרה השמאלית, של המטופל, נאלצה להמציא סיפור בו הוא בחר באת כדי לנקות לול תרנגולות.
עיבוד מידע חדש - מבדיקות נוספות התברר שההמיספרה הימנית נוטה לתיאור מדוייק יותר של מאורעות, לעומת ההמיספרה השמאלית שנוטה לייצר דיווחים שיקריים.
מהמימצאים הנ"ל נראה כי ההמיספרה השמאלית עסוקה כל הזמן בחיפוש אחר משמעות למאורעות. היא מחפשת אחר סדר וסיבה, אפילו כאשר אין כאלה. כלומר, לא כדאי תמיד להאמין למה שהמוח שלנו נשבע לנו שהוא אמיתי, ייתכן שזו רק ההמיספרה השמאלית שמשלימה בשביל הימנית פרטים שלא היו ולא נבראו כי היא חייבת ליצוק משמעות וסדר, גם במחיר טעויות ושקר.

תסמונת היד הזרה – חלק מבעלי המוח החצוי סובלים מהטרדה מידי ידם שלהם. היד השמאלית (שכאמור מקושרת להמיספרה הימנית) הופכת להיות עצמאית בשטח ובעלת רצון משל עצמה. היא מסוגלת להתיר כפתורי חולצה בו בזמן שהאיש מנסה לכפתר אותם בידו הימנית, או להחזיר מוצרים למדף המכולת לאחר שהיד הימנית שמה אותם בעגלת הקניות. עוד מצב משעשע (תלוי למי) הוא כאשר האיש חצוי-המוח קורא בעיון רב ספר אותו הוא מחזיק ביד שמאל, עלולה יד זו להניח את הספר ולהפריע באמצע הקריאה. יד שמאל מקושרת, כאמור, להמיספרה הימנית שאינה יכולה לקרוא ולכן המיספרה זו פשוט משתעממת מהקריאה.

אז איך אפשר להחליט ככה? – אצל מטופל אחד שמוחו נחצה שאלו החוקרים כל המיספרה בנפרד באיזה מקצוע הוא רוצה לעבוד. ההמיספרה הימנית ענתה: נהג מרוצים בעוד ההמיספרה השמאלית ענתה: שרטט. כאשר נשאל לגבי הנשיא האמריקאי, ניקסון, ההמיספרה הימנית ענתה שהוא אינו מחבב אותו ואילו השמאלית ענתה שהוא כן.
(ההמיספרה הימנית יכלה לענות הפעם בגלל שהאיש היה מקרה לא שכיח של בעל המיספרה ימנית שגם היא בעלת יכולות לשוניות כלשהן).




ברגע שחוצים את המוח, נוצרות שתי המיספרות שאינן מתקשרות אחת עם השניה. למעשה נוצרות מעין שתי תודעות בגוף אחד. האם זה אומר שנשמה שניה נכנסה לגוף, או שחצינו ע"י חציית המוח את הנשמה עצמה? לא. לדעתי זה פשוט אחת ההוכחות הטובות לכך שכלל אין נשמה, או תודעה שעומדת בפני עצמה, אלא שמה שאנחנו נוצר ע"י הפיסיולוגיה המוחית שלנו ומושפע ממנה.

והמסקנה הסופנית
בתוך כל אחד מאיתנו שוכן משהו מופלא,עצמאי, אנרגטי ומתוחכם וזה לא רוח רפאים, זה לא משהו ערטילאי שצריך להאמין בו, זה חי וקיים ומציאותי עד מאוד: מאה מליארד תאי עצב, חומרים נוירוטרנסמיטרים, שימוש מחוכם בכימיה לייצור חשמל וההפך, מבנים שנוצרו זה על גבי זה בפאזל אבולוציוני, אזורים מתמחים בחושים, רגשות, פעולות, למידה, יצירת שפה, שני חצאים שיודעים לתקשר זה עם זה, מבלי לריב בד"כ, כל אלה - זה לא דבר של מה בכך בכלל.

קשה להתווכח עם הרגשה סובייקטיבית, אך צריך לזכור שזה מה שהיא – סובייקטיבית. התחושות שלנו אומרות לנו אחרת, אנחנו חושבים, אנחנו יודעים שאנחנו קיימים, אנחנו יודעים לתת מילים למה שאנחנו מרגישים ובנוסף לכל אלה גם קיים הצורך החזק באמונה ובתקווה.
אך לדעתי, ברגע שיודעים כיצד המוח עובד, קשה מאוד להחזיק באמונות שגויות כי אין צורך בהן יותר. יש הסבר הרבה יותר משכנע. אבל זה דורש לצאת מתוך הקופסה, להסתכל במבט בוחן ולא עיוור, להיות מוכנים לשמוע דברים שלא ינעמו לנו, שלפעמים סותרים את מה שאנחנו מרגישים בתוכנו. צריך להיות מוכנים לקבל שלכל אחד מסיפורי הניסים, הנפלאות, המלאכים והרוחות, יש הסבר רציונלי/פיסיקלי/פיסיולוגי.

לא רציתי להאריך כאן ולהכניס את כל ההסברים הפשוטים שניתנו לכל התופעות המיסטיות הלא פשוטות לכאורה (לא רק מדיומים, גם אסטרולוגים, כל מה שמספרים ב-"הסוד", פאנג שווי, ראיית מלאכים, אינטואיציה, ריפוי באנרגיה וכו`). ההסברים הפשוטים (למשל...) מראים עד כמה פשוטות אותן תופעות וריקות מתוכן מיסטי. צריך רק להקשיב בתשומת לב, אותה תשומת לב שאני נתתי כל השנים לכל המיסטיקה וסיפורי הרוחות, אבל מעטים הרוּחְניקים שמוכנים לתת צ`אנס להסברים שמוכיחים בקלות את השקר.
אני אסתפק במה שכתבתי על מופלאותו של המוח שלנו ועד כמה אנחנו זה הוא והוא זה אנחנו. כל אחד עם מוחו שלו, כל אחד עם תודעתו שלו. תודעתו, לא נשמתו. ובעיני זה דבר פלאי לא פחות.


The great pleasure and feeling in my right brain is more than my left brain can find the words to tell you
-Roger Sperry -זוכה פרס נובל 81` לפיסיולוגיה/רפואה בתחום המוח החצוי

סרט בונוס!