פורסם ב29 בדצמבר 2007, 9:42
אח שלי אמר לי פעם על משחקי מחשב, שרק אחרי שאתה מתנתק מהמחשב אחרי כמה שעות משחק, אתה מבין את גודל ביזבוז הזמן ושיכולת לנצל את השעות האלה להרבה יותר דברים אחרים, הרבה יותר מועילים.
שאלתי משתמש פייסבוק כבד מה לעזאזל קורה בדבר הזה. קיבלתי כמה דוגמיות שהאמת, לא עשו לי חשק לקנות... הנה חלקן:
עכשיו יש גם דוגבוק לכלבלב הבית הפרטי שלך. ידיד שלי הכניס את הכלבה שלו לדוגבוק ועכשיו היא מחכה לרכוש חברים הולכי על ארבע וירטואליים חדשים. נכון לסגירת הרשומה היא עדיין לא קיבלה פניות, נראה לי שבגלל זה היא לא יוצאת מתחת לספה, או שאולי היא פשוט נרדמה.
אפשר גם ללטף את הכלב שלך בדוגבוק, בזמן שהמסכן האמיתי נובח ביאוש ליד צלחת האוכל הריקה שלו...
יש שם כל מיני קבוצות, חלקן בוודאי יעילות ולחלקן זה סתם חשוב מאוד מאוד להצטרף, מתוך איזה שהוא הגיון אקזיסטנטי, שעדיין לא הצלחתי לפצח. לדוגמה: קבוצת מחאה כנגד נהגים שנתקעים במסלול השמאלי בכביש ... שאלתי מה עושים בקבוצה שכזאת, נעניתי - כלום, סתם חברים בה...
אתה יכול להיות חבר, אחד מתוך אלף, אבל עדיין! של אישיות מפורסמת. בשביל מה זה טוב? שוב נעניתי - סתם, אני חבר של ירון לונדון! הוא כנראה חבר של מתחזה של ירון לונדון, אבל העיקר האמונה, לא?
וכמובן, רק בפייסבוק אתה יכול להשתחרר מהצבא בשמחה שלא תראה יותר את המפקד שלך לשעבר לכל החיים יותר ואז מקבל ממנו בקשה לחברות ונאלץ להיות חבר שלו לכל החיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה