פורסם ב17 בינואר 2007, 18:49
הראש מתפוצץ ממחשבות. לא מספיק שחשבתי לפני זה על חוסר התכלית של המצב שבו אני נמצאת, עכשיו נוספו לי עוד מחשבות מטרידות. מישהו טמן בי רעיון. רעיון שיכול להיות פתח להצלה מהמצב או פתח לצרות צרורות יותר. פורטל לגן עדן או פורטל לגהינום. ועכשיו אני צריכה להטריד את מוחי, היגע גם ככה, בשאלה האם לצעוד דרך החור השחור הזה שנפער מולי אל תוך חוסר הודאות או לוותר ולהשאר בחוסר ודאות ידועה מראש.
יש מישהו שרוצה ילד יותר מכל דבר אחר. הוא כבר לא מאמין בזוגיות נורמטיבית והוא רוצה להיות אבא יותר מאשר הוא מאמין שהוא יכול לחיות עם אישה לצידו. הוא חושב שאני יכולה להיות מועמדת סופית להיות אמא לילד שלו.
אני הייתי מקובעת כל השנים על כך שצריך לעשות את הדברים האלה `לפי הספר`. כל כך רציתי למצוא בן זוג לחיים, שהנחתי שהילד יבוא אחר כך מכוח האנרציה ואין צורך לחשוב על העניין כל כך קשה. יש מטרה ראשונית והשאר יבוא מאליו.
אבל המטרה הראשונית הזאת עדיין לא הושגה, וההבנה שעלי לשקול ויתור על הקונבנציונליות ועל כל צורת החשיבה שלי עד כה, חופרת במוחי.
אם אני אלך על זה, יהיה לי חידוש בחיים, תיוצר לי משמעות ויש להניח שאני דווקא אשפר את איכות חיי ואת מצבי הכלכלי.
מצד שני, יתכן שאני אוסיף לעצמי קושי מיותר בהתמודדות שלי עם החיים, אצטער שעשיתי את זה ולא תהיה לי דרך חזרה, אחזור לנקודת ההתחלה והפעם עם עוד מישהו שצריך לדאוג לו.
הדברים שונים היום, אני שונה, אולי צריך להרגע ולזרום עם השוני הזה.
זאת ההזדמנות שלי לשינוי.
הרעיון הזה נטמן כבר. הוא קיבל את המים והחמצן שלו ברגע שהתחלתי לחשוב עליו. הוא גדל וצימח שורשים ועכשיו הם לוחצים מעבר למצח והם דורשים את המשך אספקת מזון גלי המוח. הם משתרגים בתוך ראשי ונאחזים כמו צמח מטפס טפיל על תאי העצב, חונקים את האקסונים, חוסמים את הסינפסות. הם לוחשים לי כמו נחש גן העדן. "לכי על זה, ססס, לכי על זה".
כבר עכשיו אני לא בגן עדן. אבל קיבלתי הזדמנות לגעת בו קצת, אפילו אם זה מהכיוון ההפוך. מאותו מקום של הגירוש ממנו. מאותו מקום שבני האדם "הנורמלים" שמסביבי מרגישים אותו. מצד שני, מה יהיה אם אני אתפתה ואז אתאכזב אכזבת אדם וחווה ואכה על חטא על כך שלא הסתפקתי בעולם המוכר לי?
בכלל, לפי דעתי, אלוהים עבד עלינו בסיפור גן העדן. אם מראש אדם וחווה היו חסרי דעת, תוצאות המבחן היו ידועות מראש.
גורשנו משם ומאז אנחנו מנסים לחזור אליו. אבל בינה וחיים חסרי דאגות לא הולכים ביחד.
האם ללכת על גורל חווה? האם עלי להתפתות לפרי האסור? האם אתבגר בעקבות זאת, ארכוש בינה, אכיר את העולם כפי שהוא באמת או שהכל סתם יסתכם אצלי בעניין ההוא של הבעצב ידה ידה ידה ...?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה