פורסם ב5 בפברואר 2006, 19:45
התינוקת שלי אצלי לסופ"ש J. היא בדרך כלל אצל ההורים, אבל הם יצאו לסוף שבוע והיו צריכים בייביסיטר. היא כבר לא תינוקת למעשה, היא צריכה להיות בערך בת 80. אבל היא כזאת חמודדדה. הבאתי אותה מצער בעלי חיים כשהיא היתה בערך בת שנה ואני בת 20 וקצת. הייתי במצב לא טוב (מה עוד חדש?) ואמא שלי סוף סוף השתכנעה שכלב יכול לעזור. אני רציתי כלבה נקבה, לא יודעת למה, אבל אני מרגישה קירבה גדולה יותר לחיות נקבות וגם לילדים ממין נקבה, דרך אגב. זה בסדר, כשהם גדולים אני מעדיפה רק ילדים זכרים (לפעמים לצערם של חלק מאותם זכרים, שנורא רוצים תמיד לצרף עוד נקבה לעסק). כמעט לקחנו כלבה אחרת,בלית ברירה, פינצ`רית חמודה שהסתובבה שם חופשי והלכה אחרינו לכל מקום. הסתובבנו בכל הכלובים ולא מצאתי אף כלב שנראה לי. בסוף, ממש כמעט לפני שסגרנו את העיסקה, רציתי להסתכל שוב ואז ראיתי אותה, בדיוק מה שחיפשתי, פרוותית כזאת, עם אוזניים פלאפיות ובגודל הנכון (היא, לא האוזניים, בעצם גם האוזניים). היו כמה דקות של מתח כששאלתי למין שלה והבחור ניסה להיזכר כי היא היתה שם רק שלושה ימים. הסתכלתי עליו כששאלתי את זה ולא שמתי לב שהחזקתי את הגדר של הכלוב שלה וכשהחזרתי את המבט אליה היא כבר היתה לידי מהצד השני וליקקה לי את היד J, חמווודדדה. אהבה ממבט ראשון. חודש שלם היא הקיאה ושילשלה. ככה זה עם כלבים מצער בעלי חיים. הם חולים. הייתי מפשילה שרוולים וכורעת על הרצפות והשטיח במשך שעות, לנקות אחריה. אמא שלי כמעט החזירה אותה חזרה. היום, בערך 11 שנים אחרי, וכמו שקורה בדרך כלל, היא המלכה של הבית. כשאני מתגעגעת, אני מתגעגעת אליה ולא להורים. אמא שלי שבחיים לא הבינה איך אנשים מנשקים את הכלבים שלהם, שוכבת לידה על השטיח ומתקשקשת איתה ואפילו עושה לה רפלקסולוגיה בכפות רגליים... לצעצועים שלי ושל אח שלי אסור היה להיות מפוזרים כמו שהעצמות החצי אכולות שלה והצעצועים שלה פזורים ברחבי הבית.
עכשיו היא אצלי, משועממת. מחכה כבר שההורים יבואו לקחת אותה. בטיולים בחוץ היא מחפשת אותם. היא כל כך רגילה לבית ולהורים שלי שלכל מקום שלא לוקחים אותה, היא מתלהבת בהתחלה, אבל אחרי חצי שעה היא מתיישבת עם הפנים אל הדלת, כאילו אומרת: "זהו, מיציתי, עכשיו בוא נחזור". מקודם יצאתי איתה, היה כזה עצוב לראות אותה, היא לא רצתה לעלות הביתה, ישבה והסתכלה לכיוון הכביש מחכה לאוטו שהשאיר אותה שם.
שמתי לב שיש לה קטע מוזר, נתתי לה להסתובב חופשי בלי רצועה כדי שתרגיש חופשיה, אבל היא הלכה אחרי לאט ועם זנב בחצי התורן. חשבתי שהיא הולכת ככה כי היא זקנה ואין לה כוח, אבל בפעמים המעטות שכן שמתי לה את הרצועה, היא פתאום התחילה לתפוס ספיד והזנב הונפף אל-על. לא מבינה את הקטע. יכול להיות שעם הרצועה היא מרגישה יותר בטוחה? או שאולי היא סתם רוצה להראות לי אז מי הבוס. ועוד קטע איתה, היא מפחדת מכלבים גדולים ולוקחת איגוף גדול כשאנחנו עוברות ליד כלב כזה, אבל ברגע שהכלב נמצא מאחורי גדר, לא משנה כמה שיניים הוא יחשוף ובאיזה היסטריה הוא ינבח היא תגש אליו לבדוק אותו. כנראה תפסה שככה הוא בלתי מזיק, המצחיקה הזאת.
ביום חמישי יצאתי איתה בארבע לפנות בוקר. היה כזה מגניב. חושך, הכל שומם, אין אף נפש חיה, ככה אני אוהבת את הרחובות. מתה על הלילה, אחלה אווירה. עישנתי לי סיגריה בשקט. כמובן שעין תורנית היתה פקוחה לבדוק שאף אחד לא מתגנב לחטוף אותי מאחור. אה כן, וגם הייתי רגועה אחרי שוב סקס עם הצעיר שלא רוצה אותי.
כמות תמונות
3
הבובה
מנוחת הלוחם הפרוותי
מי גוש פרווה יפה שלי?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה