פורסם ב28 בינואר 2006, 2:59
אני בבית עכשיו. לא הולכת לעבודה. אין לי כוח. שותה וודקה זולה נקי על הבוקר. בעצם זה רק המשך של אתמול בלילה. סיגריות. התחלתי לעשן בגיל 33. הייתי גם מתחילה להזריק סמים בגיל הזה אם זה רק היה זמין כמו סיגריות ואלכוהול. אפשר להגיד שהחלטתי להסתלק מהחיים ברגע ההוא או אולי לחפש משהו שיגרום לי להרגיש חיה. לא עבד, לא זה ולא זה. אולי בעצם שניהם עבדו חלקית. אני קצת לא פה כשאני שותה ומעשנת, לא חלק מהאנשים הנורמליים, הנקיים, וקצת כן מרגישה חיה, חיה את הרגע, את ההנאות מהדברים הרעים. מרגישה טוב להיות רעה...
בהתחלה לא פירסמתי את הבלוג הזה, כתבתי לבלוגירה (בלוג+מגירה למתקשים בעברית שלי)ולכן הקטע הבא: דרך אגב, לא נעלמה מעיני העובדה שהדבר הזה שאני קוראת לו בלוג הוא בעצם לא באמת בלוג. בלוג זה יומן ברשת. וזה לא ברשת. הוא לא ברשת רק כי אני לא סגורה על עצמי. כי אני מפחדת כרגיל. מפחדת לפרסם. מפחדת שלא יקראו. מפחדת שכן יקראו. מפחדת שאני אהיה עוד בלוג משעמם. שלא יהיה לי מה לכתוב. מפחדת שיקראו. מפחדת שיהיה משעמם. אבל אני כותבת כאילו זה היה בלוג מפורסם. עם מחשבה שקוראים אותי ועם כוונה לספר לאנשים זרים מה קורה איתי. כאילו זה היה בלוג לכל דבר. בכל מקרה, יש לי רשת על המחשב. אז יש יומן ויש רשת. רק לא אחד על השני...
בא לי סיפור עכביש:
יום אחד התקלחתי וחפפתי את הראש וכמו בסרט של היצ`קוק במקרה אני פותחת את העיניים ועל הקיר מולי יש צל גדול של עכביש שיורד מהתיקרה ישר עלי! התחלתי להסתכל סביבי בטירוף, מחפשת אחרי המקור והנה הוא, בדיוק מולי. ירד מהתיקרה בקו ישר, לגובה העיניים שלי ועוד לפני שחשבתי על מה לעשות איתו, עלה ישר חזרה לתיקרה. עכביש אינטליגנט, ירד לבדוק מה קורה שם למטה, בדק אותי וחזר. התאהבתי בו ישר, אבל הוא אי שם על התיקרה עקבותיו נעלמו. יום אחד אולי אני אמצא אותו מתרוצץ באמבטיה לא יכול לצאת ואז אני אוריד אותו עם המים לביוב.
בבקשה שמישהו ידבר איתי במסנג`ר או באייסיקיו, לא רוצה להיות לבד. מחכה להודעות שלכם.
זהו, אולי עליתי על הפחד הגדול שלי מכולם, אחרי קריאה בבלוגים שוב, להיות עוד אחת ממליוני אנשים...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה