יום שלישי 27 דצמבר 2005,‏18:57, סוד כמוס לפרה ולסוס

פורסם ב28 בינואר 2006, 9:56

התחלתי לעשן סיגריות בגיל 33...
כן, 33. זה בטח מזכה אותי בפרס המטומטמת הכי גדולה. היי, לפחות יש פרסים בסוף!
למה? כתבתי על זה כבר, עכשיו נזכרתי. אבל זה סוד, אף אחד לא יודע על זה, כמעט, חוץ מכמה נבחרים, כולם בנים. לא המשפחה, לא חברות, לא בעבודה. זאת ממש לא אני, מכירים אותי בתור משוגעת בריאות, בתור בחורה שפויה, בתור אחת ששונאת ריח סיגריות ועשן סיגריות. מכירים אותי כמו שהייתי פעם, לא כמו שאני היום. עכשיו ללכת להרוס להם את התדמית שלי? לא חבל, עלי?
למה כמה בנים נבחרים? לא יודעת, משום מה יותר קל לי לגלות חולשות בקרב בנים. להיות אני בלי מסכות. עם כל הטימטום והציניות, עם כל הדכאון.

התחלתי להחזיק בקבוק וודקה קבוע בפריזר שנה/שנתיים לפני הגיל הזה...
אין כמו לבוא מדוכאים מהחוץ למהול את הדם
ולהרגיש מלכי העולם.

היה לי רומן עם גבר דרוזי נשוי...
טוב, לא ידעתי שהוא נשוי עד שכבר הייתי בפנים. דרוזי? ידעתי, אבל לא אומרים שאסור להיות גזעניים? יאללה קצת איחוד גלויות מה קרה?

היה לי רומן עם חבר דרוזי שלו...
נו נפלתי כבר, אז למה לא להמשיך בצניחה חופשית?
האמת, משום מה אני שוב ושוב מוצאת את עצמי בחברת דרוזים. לא יודעת מה הקטע. זה לא שאני מחפשת את זה במיוחד. מישהו אמר לי שאני לא מפחדת מהם, אני עניתי שהם לא מפחדים ממני. אולי הם היחידים עם התעוזה להתחיל איתי.

גיליתי שאני בהריון מאחד מהדרוזים ואנחנו הולכים לברוח לחו"ל כי המשפחה שלו רוצה לרצוח אותי...
לא לא, להרגע! זה לא נכון, אבל נכון שיותר קל לבשר להורים את שאר הסודות אחרי דבר כזה?
(לא משנה, לא הולכת לבשר שום דבר גם ככה).