פורסם ב28 בינואר 2006, 11:12
שותה וודקה, מעשנת בשרשת. משוטטת באינטרנט. מחכה שמישהו כבר יבוא להציל אותי. יוצאת עם בחור בן 27, שמחפש את השריטות שאמורות להיות לבחורה בגילי (וטוען שאין לי כאלה. נו בטח, מרוב פצעים עד העצם לא רואים את השריטות) אבל אומר שאני מכניסה אותו לסרטים (אני מהמרת על סרט אימה). טוב, לא בדיוק יוצאת – בערך שבועיים של התכתבויות וטלפונים, פגישה לקפה באמצע העבודה, ארוחת צהרים באמצע העבודה (הוא עובד אצלנו, ככה הכרתי אותו) ושתי פגישות אצלו בדירה שנגמרו כמובן בסקס. כנראה זה לא זה. לא מצידי ולא מצידו.
אני מתלבטת אם להתחיל עם איזה בלוגר, אף פעם לא התחלתי עם מישהו ואני גם לא בטוחה שגם הוא בשבילי, למרות שלא צריך לקטול ככה מראש. בכל מקרה, זה לא יהיה תוך כדי הקשר עם הבחור בן ה-27, אני לא עושה כאלה דברים ואני גם צריכה להיות עם ראש נקי, בלי עוד מישהו ברקע. גם ככה המוח שלי עובד יותר מדי, בודק כל הזמן ומהסס. בכל מקרה, אם אני אעשה את זה (כנראה כשאני אעשה את זה) אני אעדכן כמובן.
יש לי מלא פניות באתר ההכריות. אף אחד לא עושה לי את זה ברמות שיגרמו לי להקים את עצמי ולצאת איתו.
מוזר הפרדוכס הזה שלי, שאני כל כך רוצה זוגיות ועם זאת אני תמיד לבד. אני זוכרת שכבר בגיל 10+- דודה שלי אמרה לי ולאח שלי לרשום 3 דברים שהכי היינו רוצים שיהיה לנו והדבר שנחרט בזכרוני הוא שכתבתי שאני רוצה שיהיה לי חבר. איזו ילדה בגיל הזה מבקשת כזה דבר?!?! כבר אז זה בער בי. אולי כבר אז צפיתי את הבדידות האיומה שתשכון לי בלב במשך שנים.
כשאמרתי למישהו פעם שיש בנות שלא יכולות להיות לבד 5 דקות, הוא ענה לי בתשובה שאני לא יכולה להיות עם מישהו 5 דקות. המשפט הזה מהדהד לי מאז. זה לא ממש נכון, זה רק מצטייר ככה כלפי חוץ אולי. אבל השורה התחתונה שזה מה שקורה. ממה זה נובע, אין לי מושג. זה לא שאני רוצה לשמור על העצמאות שלי ועל החיים שיצרתי לי כמו חברה אחת שלי למשל, שאצלה זו הסיבה לקושי ביצירת זוגיות. אני באמת באמת רוצה מישהו שיסתובב לי בין הרגלים, שאני אצטרך לתת לו דין וחשבון, שידבק אלי במיטה ויקח לי את השמיכה. לי אין חיים כל עוד אני לבד, החיים שלי בהמתנה כבר שנים, נעצרו כבר לפני שנים. שמישהו יכבה כבר את מוזיקת המעליות הזאת ברקע!!
מעשנת-שותה ויאללה למיטה. שוב לבד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה