Google
* סבלנות, הבלוג עדיין תחת בניה.
* הפוסטים הועתקו מהבלוג בתפוז.
* אה כן, הצעות לשיפורים יתקבלו בברכה.
* לא מצליחים להגיב? תזיזו את העכבר לאט מעל חלון התגובות עד שהוא יהפוך לסמן טקסט.

יום שבת, 26 באפריל 2008

על פליטי דארפור, נשיאת המילה אמפתיה לשווא וגאוותנות יהודית

אני רואה עכשיו את תוכנית "המושבעים" (שבת 11:00) בערוץ 2, שנושאה הפעם הוא הפליטים מדארפור.
התוכנית לוקחת נושא בכותרות ומציגה הצגה של משפט כולל שופט, עו"די תביעה והגנה ומושבעים (כולם מתחום המשפטנות גם בחייהם האמיתיים).
הפוסט הבא נכתב בהשראת דברים שנשמעו בתוכנית הזאת ודברים שהיו תקועים אצלי בראש וחיפשו דרך מוצא, עד עכשיו.

אידאת הצדק היא דבר שאף אחד לא חושב שקיים ברגיל, אבל משום מה דווקא כשמדובר בנושאים כמו שלום עם הפלשתינאים, בעיית הפליטים וכדומה, כולם פתאום הופכים צדיקים גדולים ומנופפים בצדק השמיימי האולטימטיבי.
כל הזמן שומעים "אין צדק בעולם", אבל למשל וספציפית לנושא, כשזה נוגע לפליטים, המתנגדים לא יעיזו להגיד בפשטות "אין צדק בעולם" [ולכן עופו מהמדינה שלנו ותמותו גם כמו ג'וקים אם זה מה שירחיק אותכם מכאן], למרות שכל דבריהם מובילים לזה. ההפך, הם נהיים הצדיקים הכי גדולים ומחפשים מה קדם למה, הביצה או התרנגולת, מדינת ישראל מספקת נשק ולכן אחראית, או לא מספקת נשק ולכן לא אחראית.
זה לא משנה אם הנשק שמכרה ישראל לאנגולה גרם לבעיית פליטים שם או לא (דיון שנערך בתוכנית).
לא צריך לרדת לקטנוניות של אחריות המדינה לפליטים רק אם המדינה גרמה להם. אם אנחנו מכרנו את הנשק, צרפת או ארה"ב, או כל מדינה אחרת. ברור שאת הנשק שם הם לא מקבלים באמצעות לחיצה על כפתור מכונת החלקיקים הקוונטית והוא פשוט מתהווה יש מאיין, הוא מגיע מאיזו מדינה מערבית שרוצה לעשות כסף קל.
כולם מוכרים נשק היכן שהם יכולים, כולם מרגלים על כולם, כולם מכחישים, כולם ג'נטלמנים דיפלומטיים מנומסים, שצורכים פורנו בזמן העבודה.
אני לא מבינה את האנשים שמנסים לחטט בהיסטוריית האחריות של מדינת ישראל בשביל לאשר או לא קליטת פליטים.
אני גם לא מבינה מדוע ואיך זה קשור להיסטוריה שלנו באופן כללי.
לא מעניין אותי זה שעברנו היסטוריה דומה ובגלל זה אנחנו צריכים להיות מוסריים יותר. צריכים להיות מוסריים, נקודה.
מעצבנות אותי תגובות כמו - בגלל מה שעברנו אנחנו צריכים להיות יותר מוסריים, או מבינים. את האנשים שאומרים את זה אני רוצה לשאול: ואם לא היינו פליטים בעצמנו, היינו מקבלים 'פס' מחובת המוסריות?
אח שלי מרגיש רגשי אשם שהוא רוצה לרדת מהמדינה לדנמרק לחיות שם עם אהובתו הבהירה. עם משפחה שדוללה משני הצדדים בשואה וסבא וסבתא חלוצים שבנו את ביתם במו ידיהם ועברו גם כאן פרעות, הוא חש אי-נוחות לא לחיות בצל מעשיהם. תשובתי לו הסתכמה ב: על הזין שלך. או בפירוט - אלה החיים שלך, לא של סבא שלך. הוא עשה את הבחירות שלו, עכשיו תעשה את הבחירות שלך, לא שלו.
באותה מידה, צל העבר לא משנה לי כהוא זה לגבי הדרך בה מדינת ישראל ואנחנו כיהודים חרטטנים צריכים לנהוג כיום.
זה נכון שזה מוסיף לאמפתיה (ותיכף נגיע שוב למילה הזאת...), אבל לא הייתי רוצה לחשוב שכל המוסריות שלי כבן אדם, נשענת על התחשבנויות עבר.

הכי עיצבנה אותי בתוכנית - הגאוותנות הישראלית של חקירה אם הפליטים הגיעו לישראל מסיבות "פרו-ציוניות", אם הם מכירים את ההיסטוריה של העם היהודי, למה בחרו בה ולא בדמוקטריה אחרת (האמת המרה שהם בחרו בה כי היא היתה הדמוקרטיה הכי קרובה).
אני מסכימה שמעצם קוטנה של המדינה, הצורך (שהוא קיומי בלבד) לשמור על רוב יהודי והמשאבים המוגבלים שלנו, צריך להגביל את כמות הקליטה, אבל לא ממניעי עניי עירך קודמים, לויאליוט למדינה וכדומה, אלא מסיבה כלכלית בלבד וניתוח ראציונלי של איפה אפשר להתפשר ואיפה לא.
אני ממש לא מתומכי אסוכלת ה"עניי עירך קודמים". אולי הרמב"ם אמר את זה, בעבר, אבל קצת חשיבה עצמאית, אולי , במקום "ניים דרופינג" או דמגוגיה בגרוש עם חור מימי חומה ומגדל?
עורכת הדין הנגדית בתוכנית, ואני מניחה שאלה הטענות הרווחות, מנגידה את בעיית הפליטים לחולה סרטן שהתרופה לה הוא נזקק לא תכנס לסל התרופות, לתוספת הקיצבה לניצולי השואה, למיגון גן בשדרות ושוב היא מביאה את המשפט "עניי עירך קודמים". אם לא היו הפליטים האם כל הבעיות הכלכליות האחרות של מדינת ישראל היו נפתרות?

עוד טענה שהועלתה בתוכנית היתה שיש גם הרבה מסתננים. אבל בגלל מסתננים לא נקבל את הרדופים הנואשים? אין שום בעיה עם מנגוני הסינון של המדינה ואני האחרונה שאגיד משהו נגד מסתנן שנזרק לכלא או גורש, אז תרגישו חופשיים לסנן, יש לכם אישור ממני.

תמיד אלה שיוצאים כנגד סיפור אנושי קשה, אומרים שיש להם אמפתיה לסיפור הקשה, אבל עם כל האמפתיה הם נאלצים לסרב.... סליחה, אבל לזרוק את המילה אמפתיה לאוויר עם המילה "אבל" אחריה, זה מוריד את כל האמינות, לא?
אז אפשר לדייק ולהגיד שיש סימפתיה, אבל לא אמפתיה.
מי שחש אמפתיה אמיתית, חש את מצוקות הזולת כאילו היו שלו ממש. מי שחש מצוקה אישית ירצה שיעזרו לו בכל מחיר ולכן גם יבין עד כמה זולתו הסובל צריך את עזרתו. מי שחש אמפתיה אמיתית, יקריב מכיסו, מנוחותו ומעצמו, בשביל לעזור לחברו. זה לא המקרה כאן.
יש מילה אחרת למי שרואה את זולתו סובל ולא מזיז לו מכך: סוציופת.
שימו לב, המילה היא לא ציוני, לא ישראלי, לא יהודי, לא ח"כ מנופח, לא פרקליט מטעם המדינה...

בסופה של התוכנית, המושבעים המאולתרים החליטו כנגד זכויות לפליטים ברוב של חמישה מול שלושה. ה"עותר", בחור סודני, דובר עברית רהוטה וחומר אנושי הרבה יותר טוב מהרבה ישראלים, סיכם את זה ב: "הדמוקרטיה הישראלית קיבלה מכה" וב:"אם אין דמוקרטיה לא יהיה שלום".

יאלללה, סתם עוד תוכנית ריאליטי-צעצוע בטלוויזיה. פירה תפו"א עם חמאה ושום בדרך החוצה מהמיקרו שלי, אושר גדול.

4 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

מה שמדהים אותי כל פעם מחדש בביטוי "עניי עירך קודמים" הוא חוסר הרלוונטיות שלו. קודם כל, הוא בכלל מגיע מוויכוח על מצוות עשה של הלוואת כסף - בוודאי לא על הצלת חיים - בהסתמך על פסוק מספר שמות כ"ג "אם כסף תלווה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנושה"
רבי יוסף (בדיוק, מי זה?) אומר: "עמי וגוי - עמי קודם, עני ועשיר - עני קודם, ענייך ועניי עירך - ענייך קודמים, עניי עירך ועניי עיר אחרת - עניי עירך קודמים".
בקונטקסט, המשפט הזה לא אומר כלום על חובת קבלת פליטים ביהדות. אבל יותא מזה: אם עניי עירך קודמים, זה אומר קודם כל לדאוג לאלה שכאן. ובאמת, אף אחד לא דורש שנשלח כסף לאפריקה. אז, כמו שאחותי הקטנה אומרת, "מה קשור?"

ואם כבר הפכנו למדינת הלכה החיה את חייה לפי עקרונות כאלה, מתי בפעם האחרונה עניי עירנו היו באמת קודמים? כלומר, מתי קיימנו את עקרון ההפרשיות הרולסיאני, לפיו כל פעולה צריכה להיעשות למען רווח לשכבה החלשה ביותר? מ.ש.ל

Dimant Brand אמר/ה...

אנשים, ערב המימונה היום , חג פסח שני, דחו מחזור שלם של כדורגל כדי שהכדורגלנים שלנו לא יחמיצו את המימונה אז למה רק אתם כל כך כבדים היום ... דראפור שאמפור אנחנו פה וזהו ... לתמיד !!! :)

החתולה של שרודינגר אמר/ה...

ברנדי,
זה קורה כי לא אכלתי מופלטה כבר 30 שנה, לצערי.

החתולה של שרודינגר אמר/ה...

תודה, נמרוד.
ובדיוק.

מסר חשוב לנכנסים:

אהא!

בניית אתרים