סליחה, מה השעה? תודה. וואו כבר עברה שנה? אני מאחרת!

יותר משנה שאני יושבת בבית, מאז התפטרותי מהעבודה הקודמת בפברואר 2007 (בה השתהתי 8 שנים).
וכשאני אומרת יושבת, כמו רוב האמיתות שלי, זה באמת יושבת. לפעמים היה גם שוכבת. לפעמים אפילו התהפכתי לצד השני. לפעמים גם קצת כתתי רגלי בין הסלון למטבח, זה שומר על כושר הליכה לא רע.
ועכשיו למשפט שהפיל אותי מהרגלים (לחיוב, לשם שינוי, אחרי הרבה נפילות אחרות מדברים כמו דפיקת הראש בקיר או ליטרים של וודקה):

עבדתכם הנאמנה מתחילה לעבוד!!!!

כן, אני יודעת שאני אמורה להגיד שפחתכם, אבל למה כל מקצוע שנשים נכנסות אליו, נשמע פחות טוב??

אז, כמו שזה לא נכון שדברים טובים באים בחבילות קטנות, כלומר רוב הזמן, לאור הטכנולוגיה הנאנואית של היום, זה גם לא נכון שהזדמנויות נופלות עליך מהשמים, כלומר רוב הזמן, לאור ההזדמנות שנפלה עלי מהשמים אתמול.
בעצם, גם היא היתה תוצר של נאנו-טכנולוגיה, הטלוויזיה שלי.

לא אלאה אתכם בפרטים, מה הופיע שם, או מי הופיע שם, יותר נכון, שגרם לי לקפוץ מהשקע הנוח שישבני יצר במשך חודשים על הבלטה האהובה עלי בסלון (אולי לא כל כך נוצר שם שקע, כמו שהתחת שלי התקשה כתחת של בבון ולכן זה רק נראה לי נוח), אבל הרמתי טלפון לאמא - אמא לאדם המדובר - האדם המדובר לבוס שלו - אחר כך לאמא שלי - אמא שלי שוב אלי - אמא לאדם המדובר -ואז האדם המדובר אלי. והנה יש לי פגישה לראיון עבודה במקום מדהים. תוך חצי שעה. (והנה הולאתם בהתרחשות המאורעות, בכל זאת ואף יותר ממני...).

הפגישה היום בבוקר. אין לי מושג מה יהיה ואם יהיה בכלל, אבל בינתיים אני משחררת קצת לחץ ומנסה את הקטע החדש הזה של 'אופטימיות'.

to be continued.....