Google
* סבלנות, הבלוג עדיין תחת בניה.
* הפוסטים הועתקו מהבלוג בתפוז.
* אה כן, הצעות לשיפורים יתקבלו בברכה.
* לא מצליחים להגיב? תזיזו את העכבר לאט מעל חלון התגובות עד שהוא יהפוך לסמן טקסט.

יום רביעי, 30 באפריל 2008

הלוווו, אולי די לבבל"ת על טוויטר??

רן הר-נבו כותב ב-'רק רשת' על טוויטר. לחתולה של שרודינגר מישהו כבר צריך לסתום את הפה. לא היה אחד כזה. קבלו:


"מסתבר שעם כל הרעש העצום והבאזז הבלתי נסבל כמעט, לשירות יש בסך הכל 1.3 מיליון Unique Users בחודש...הנתון הוא אמנם של comscore, ולא של טוויטר עצמם - כך שצריך להיות זהירים - אבל גם אם המספר מעט גבוה יותר, מדובר בכמות זניחה, הרבה הרבה מתחת לכמות המלל האינסופית שנכתבת על השירות."
- האם לא תרמת עכשיו בעצמך ל"כמות המלל האינסופית שנכתבת על השירות."??

"המספרים האלה קצת היממו אותי, בעיקר בגלל שקורא ה-RSS שלי מקבל מדי יום 6-7 פוסטים שמנתחים כל פינה ב-Twitter, בפייסבוק כולם מטווטרים לי במוח, משקיעים אמריקאים, אנשי מדיה, כולם שואלים את דעתי על המוצר - עד שהיה נדמה לי שמדובר בתופעה חובקת עולם."
- אז אולי כדאי שתפסיק את המנוי לבלוגים האלה??

"מסתבר שכמות האנשים שמרגישים צורך לבשר לעולם שהם הולכים להתקלח ולהילחם בקשקשים, לא כזאת גדולה אחרי הכל."
- בחיים לא חשבתי לספר שאני הולכת להתקלח ודרך אגב, בחיים לא סבלתי מקשקשים.


"הבועה הזאת, שבה אתה מוקף באנשי היי-טק שהם - כמה מצער להגיד - דומים לך מדי, יוצרת לפעמים אשליה שתחומי העניין שלך מעניינים את כל העולם ואשתו."
- בוקר אור, מקיאטו כפול או מלחי הרחה? בדיוק כתבתי על זה...

"אני חייב לציין שגם ברוב הבלוגים שאני קורא לאחרונה ולא קשורים לאינטרנט, הווידג’ט של Twitter כבר איננו, נמחק."
- אני בלוג שלא קשור לאינטרנט והווג'ווג' של טוויטר חי וקיים אצלי. למעשה הוא המשך של הסנוז של תפוז, אחרי שעזבתי אותם ושמחתי מאוד שהם שוב לא המציאו את הגלגל אלא העתיקו ויש לי חלופה, שהיא בכלל המקור. גם בסנוז לא סיפרתי על המקלחות שלי (אולי לצערם של חלק מעשרות המנויים שלי).

"השורה התחתונה בעיני היא שקהל היעד של טוויטר הוא הברנז’ה עצמה, זאת שכותבת ומפתחת את המוצרים שאחר כך חודרים לשאר השוק. ומכיוון שהברנז’ה היא הראשונה לאמץ כל דבר, היא גם הופכת אובססיבית לגבי שירותים שמעניקים לה שירות שאופיין בדיוק לצרכים שלה. אלא שבניגוד לפייסבוק או פליקר, למשל, אני לא רואה את טוויטר פורץ את גבולות הברנז’ה עצמה. מדובר, בעיני, בכלי עם קהל יעד מאוד מאוד מוגדר - והחדירה אל קהל היעד הזה הושלמה כמעט."
- איבדתי אותך, אולי הייתי צריכה לעדכן בטוויטר שאני קצת שתויה עכשיו. אבל אבל, במאה אחוז כוח מוח, בטוח הייתי מבינה אותך!

"זהו. סיימתי את הפוסט. עכשיו אני הולך לשירותים, משם לצחצח שיניים, אחר כך לישון, בבוקר יש לי ארוחה עם משקיע, ואחריה אני הולך לעשות מיילים, שיחת ועידה, ומשם לשדרה החמישית לקנות נעליים. מרתק, לא?"
- מותק, זה שהטוויטרים שלך מעניינים כמו הישרדות בלי התחת של מרינה, זה לא אומר כלום על הטוויטרים שלי. אגב, סטילטו חזר לאופנה, לך על זה.



למרות הפוסט העצבני, ביקורת ונתונים הם תמיד מבורכים....

יום שני, 28 באפריל 2008

העבודות שבעיני כיף לקום אליהן בבוקר

בהמשך לפוסט הקודם (וקצת בהשראת הבעלים של חתול ג'ינג'י אחד).

נכון לעכשיו ובלי נסיון קודם (שיכול להרוס לי את החלום), אלה עבודות החלומות שלי:

עבודה על גוררת בנמל חיפה.
ראיתי פעם גוררות מחנות ספינת נופש בדחיפה של הצד שלה אל המזח, מחזה מרהיב.
בזמן שהתגייסתי בדיוק פתחו בפני בנות את מקצוע ה'ימאיות' על גוררות חיל הים. ביקשתי גם את זה חוץ ממשהו עם מחשבים. לא התקבלתי, אולי הייתי אובר-קווליפייד? יש לי הרגשה שקיבלו רק ארסיות למקצוע הצבאי הזה ולא אשכנזיות לבנבנות כמוני... בסוף עשיתי מבחני לוגיקה והתקבלתי לקורס קצר ומצ'וקמק בממר"ם. לפחות שירתתי בבקשה הראשונית שלי, מבחינת מיקום על היבשה - בבסיס במדבר.
פיזיות לא מפחידה אותי. חורף לא מפחיד אותי. בדרך כלל אני סובלת מחום, לא מקור. כמו שאני רואה את זה, איזו ספינה צופרת לך, צליל מדהים (מזכיר צפירת משאיות), אתה קופץ לקריאה, שט לך בנמל, גורר, מחנה, בווירטואוזיות מדהימה ואז נח לך בשמש עם ספל קפה, עד הפעם הבאה.

עבודה בגן חיות.
מה יכול להיות רע בחיות? שום דבר שהוא לא רע יותר בבני אדם.

סקיפרית.
ואז יש ערך מוסף! - אני גרה על סירה משלי באופן קבוע במרינה. השכנים שלי הם אנשים כמוני שבחרו לחיות על סירות. זוהי אוכלוסיה מדהימה. סובלנית, מאושרת, חופשיה. כשאנשים עושים מה שהם באמת אוהבים ומה שהם בחרו בו מראש, הם רוב הזמן במצב רוח טוב. אלה האנשים היחידים שאני מוכנה להיות מוקפת בהם.
לפני כמה שנים בחיים לא הייתי מתפשרת על חיי תפרנית על סירה, היום אני כבר מסכימה להכל, כי כל דבר יהיה קפיצת מדרגה מהחיים שלי עכשיו. כבר מזמן סטיתי מהתלם. מנקודת התחלה שאמורה היתה להביא אותי לבורגנות המצויה, לקחתי פניה חדה, לא רצונית, לכיוון התפרנות והבוהמיות. אז אני זורמת...

מדריכת חדר כושר.
להסתובב כל היום בין המכשירים, אה וגם בין כמה בני אדם שעובדים עליהם, לקבל קריצות ממשקולות מתכת עגולות, שחורות, זה כמעט משתווה לנוף של ים מול העיניים.
הבעיה היחידה שצריך ללמוד בווינגייט, איזו שנה, ואין לי כוח לזה.

אם רק הייתי יכולה לקנות תוספת שכל במכולת, הייתי מוכנה להיות בכיף סטודנטית מן המניין בטכניון ודוקטורנטית לאיזה משהו מדעי, עדיפות לאסטרופיזיקה. אבל בעניין הזה לעולם אשאר wannabe, כמו הרבה מלצריות בהוליווד.

בעלת חוות פטריות בנגב/בעלת תחנות רוח ליצור חשמל בגולן.
כך או כך מרוויחים נופים יפים ופתוחים. ותחנת רוח מכניסה, אם אני זוכרת נכון, 50,000 דולר בשנה. הבעיה, שהילדים שלי, אם יהיו לי ילדים, יגדלו ילדי טבע מגעילים, שזה רק קצת פחות נורא מאם הם יגדלו ילדי עיר מפונקים. וגם, כמה זמן אוכל להדחיק את הרצון לדפוק הופעה ולקרוע את העיר בנעלי עקב ובגדים שהם לא ג'ינס וכובע בוקרים.

יום ראשון, 27 באפריל 2008

הלוואי ויכולתי לעבוד עם הסוריקטות בגן חיות

די כבר, אוקי?!?!
אני עוד 3 שנים בת 40, יש לי השכלה אקדמאית ונסיון של שנים בעבודה במשרד מכובד מאוד. אני לא איזו תיכוניסטית להתעמר בה, אני לא אשמה שאני נראית כזאת! או זה שאני חייכנית ויודעת לתת כבוד לזקנים האלה, שזה הבית האחרון שלהם על פני האדמה ונחמדה, ואתם כבר איבדתם כל צלם אנוש, זה נותן לכן זכות לדבר אלי ככה וכמעט לצעוק עלי?!?!?!
הפילו אותי לתוך העבודה הזאת ואני עושה אותה בדרך הטובה ביותר שאני יכולה, יש לך בעיה עם זה יאנה, זונה רוסיה?!?! את יכולה להגיד לי בשקט את מה שיש לך להגיד ולא לצעוק ולהאשים סתם. ויעל האחות, את רוצה לעשות להם את המצגות על המחשב, בבקשה תעשי, נראה אותך, או שתתני לי קצת קרדיט על זה שאני יושבת מול המחשב שלכם, לא בשביל לנוח,משהו שאני לא עושה ואתם עושים כולכם כל הזמן. ולא כי אין לי מושג מה עושים איתו, כמוך, אחות עקומה.

יום שבת, 26 באפריל 2008

על פליטי דארפור, נשיאת המילה אמפתיה לשווא וגאוותנות יהודית

אני רואה עכשיו את תוכנית "המושבעים" (שבת 11:00) בערוץ 2, שנושאה הפעם הוא הפליטים מדארפור.
התוכנית לוקחת נושא בכותרות ומציגה הצגה של משפט כולל שופט, עו"די תביעה והגנה ומושבעים (כולם מתחום המשפטנות גם בחייהם האמיתיים).
הפוסט הבא נכתב בהשראת דברים שנשמעו בתוכנית הזאת ודברים שהיו תקועים אצלי בראש וחיפשו דרך מוצא, עד עכשיו.

אידאת הצדק היא דבר שאף אחד לא חושב שקיים ברגיל, אבל משום מה דווקא כשמדובר בנושאים כמו שלום עם הפלשתינאים, בעיית הפליטים וכדומה, כולם פתאום הופכים צדיקים גדולים ומנופפים בצדק השמיימי האולטימטיבי.
כל הזמן שומעים "אין צדק בעולם", אבל למשל וספציפית לנושא, כשזה נוגע לפליטים, המתנגדים לא יעיזו להגיד בפשטות "אין צדק בעולם" [ולכן עופו מהמדינה שלנו ותמותו גם כמו ג'וקים אם זה מה שירחיק אותכם מכאן], למרות שכל דבריהם מובילים לזה. ההפך, הם נהיים הצדיקים הכי גדולים ומחפשים מה קדם למה, הביצה או התרנגולת, מדינת ישראל מספקת נשק ולכן אחראית, או לא מספקת נשק ולכן לא אחראית.
זה לא משנה אם הנשק שמכרה ישראל לאנגולה גרם לבעיית פליטים שם או לא (דיון שנערך בתוכנית).
לא צריך לרדת לקטנוניות של אחריות המדינה לפליטים רק אם המדינה גרמה להם. אם אנחנו מכרנו את הנשק, צרפת או ארה"ב, או כל מדינה אחרת. ברור שאת הנשק שם הם לא מקבלים באמצעות לחיצה על כפתור מכונת החלקיקים הקוונטית והוא פשוט מתהווה יש מאיין, הוא מגיע מאיזו מדינה מערבית שרוצה לעשות כסף קל.
כולם מוכרים נשק היכן שהם יכולים, כולם מרגלים על כולם, כולם מכחישים, כולם ג'נטלמנים דיפלומטיים מנומסים, שצורכים פורנו בזמן העבודה.
אני לא מבינה את האנשים שמנסים לחטט בהיסטוריית האחריות של מדינת ישראל בשביל לאשר או לא קליטת פליטים.
אני גם לא מבינה מדוע ואיך זה קשור להיסטוריה שלנו באופן כללי.
לא מעניין אותי זה שעברנו היסטוריה דומה ובגלל זה אנחנו צריכים להיות מוסריים יותר. צריכים להיות מוסריים, נקודה.
מעצבנות אותי תגובות כמו - בגלל מה שעברנו אנחנו צריכים להיות יותר מוסריים, או מבינים. את האנשים שאומרים את זה אני רוצה לשאול: ואם לא היינו פליטים בעצמנו, היינו מקבלים 'פס' מחובת המוסריות?
אח שלי מרגיש רגשי אשם שהוא רוצה לרדת מהמדינה לדנמרק לחיות שם עם אהובתו הבהירה. עם משפחה שדוללה משני הצדדים בשואה וסבא וסבתא חלוצים שבנו את ביתם במו ידיהם ועברו גם כאן פרעות, הוא חש אי-נוחות לא לחיות בצל מעשיהם. תשובתי לו הסתכמה ב: על הזין שלך. או בפירוט - אלה החיים שלך, לא של סבא שלך. הוא עשה את הבחירות שלו, עכשיו תעשה את הבחירות שלך, לא שלו.
באותה מידה, צל העבר לא משנה לי כהוא זה לגבי הדרך בה מדינת ישראל ואנחנו כיהודים חרטטנים צריכים לנהוג כיום.
זה נכון שזה מוסיף לאמפתיה (ותיכף נגיע שוב למילה הזאת...), אבל לא הייתי רוצה לחשוב שכל המוסריות שלי כבן אדם, נשענת על התחשבנויות עבר.

הכי עיצבנה אותי בתוכנית - הגאוותנות הישראלית של חקירה אם הפליטים הגיעו לישראל מסיבות "פרו-ציוניות", אם הם מכירים את ההיסטוריה של העם היהודי, למה בחרו בה ולא בדמוקטריה אחרת (האמת המרה שהם בחרו בה כי היא היתה הדמוקרטיה הכי קרובה).
אני מסכימה שמעצם קוטנה של המדינה, הצורך (שהוא קיומי בלבד) לשמור על רוב יהודי והמשאבים המוגבלים שלנו, צריך להגביל את כמות הקליטה, אבל לא ממניעי עניי עירך קודמים, לויאליוט למדינה וכדומה, אלא מסיבה כלכלית בלבד וניתוח ראציונלי של איפה אפשר להתפשר ואיפה לא.
אני ממש לא מתומכי אסוכלת ה"עניי עירך קודמים". אולי הרמב"ם אמר את זה, בעבר, אבל קצת חשיבה עצמאית, אולי , במקום "ניים דרופינג" או דמגוגיה בגרוש עם חור מימי חומה ומגדל?
עורכת הדין הנגדית בתוכנית, ואני מניחה שאלה הטענות הרווחות, מנגידה את בעיית הפליטים לחולה סרטן שהתרופה לה הוא נזקק לא תכנס לסל התרופות, לתוספת הקיצבה לניצולי השואה, למיגון גן בשדרות ושוב היא מביאה את המשפט "עניי עירך קודמים". אם לא היו הפליטים האם כל הבעיות הכלכליות האחרות של מדינת ישראל היו נפתרות?

עוד טענה שהועלתה בתוכנית היתה שיש גם הרבה מסתננים. אבל בגלל מסתננים לא נקבל את הרדופים הנואשים? אין שום בעיה עם מנגוני הסינון של המדינה ואני האחרונה שאגיד משהו נגד מסתנן שנזרק לכלא או גורש, אז תרגישו חופשיים לסנן, יש לכם אישור ממני.

תמיד אלה שיוצאים כנגד סיפור אנושי קשה, אומרים שיש להם אמפתיה לסיפור הקשה, אבל עם כל האמפתיה הם נאלצים לסרב.... סליחה, אבל לזרוק את המילה אמפתיה לאוויר עם המילה "אבל" אחריה, זה מוריד את כל האמינות, לא?
אז אפשר לדייק ולהגיד שיש סימפתיה, אבל לא אמפתיה.
מי שחש אמפתיה אמיתית, חש את מצוקות הזולת כאילו היו שלו ממש. מי שחש מצוקה אישית ירצה שיעזרו לו בכל מחיר ולכן גם יבין עד כמה זולתו הסובל צריך את עזרתו. מי שחש אמפתיה אמיתית, יקריב מכיסו, מנוחותו ומעצמו, בשביל לעזור לחברו. זה לא המקרה כאן.
יש מילה אחרת למי שרואה את זולתו סובל ולא מזיז לו מכך: סוציופת.
שימו לב, המילה היא לא ציוני, לא ישראלי, לא יהודי, לא ח"כ מנופח, לא פרקליט מטעם המדינה...

בסופה של התוכנית, המושבעים המאולתרים החליטו כנגד זכויות לפליטים ברוב של חמישה מול שלושה. ה"עותר", בחור סודני, דובר עברית רהוטה וחומר אנושי הרבה יותר טוב מהרבה ישראלים, סיכם את זה ב: "הדמוקרטיה הישראלית קיבלה מכה" וב:"אם אין דמוקרטיה לא יהיה שלום".

יאלללה, סתם עוד תוכנית ריאליטי-צעצוע בטלוויזיה. פירה תפו"א עם חמאה ושום בדרך החוצה מהמיקרו שלי, אושר גדול.

זה מה שקורה כשמשעמם לי

אנשים שמהלכים חופשי בינינו.

ואני זאת שלוקחת כדורים ותוהה אם אני נורמלית, כן?? לא מובן לי בכלל.


מסר חשוב לנכנסים:

אהא!

בניית אתרים