אני עוברת לכתוב למגירה,
בי.
skip to main |
skip to sidebar
באגס, אל תשכח לפנות שמאלה באלבקרקי.
אני עצבנית ואין לי תוכנית ברדיו
פרטים עלי
- החתולה של שרודינגר
- Israel
- "יש שני סוגי אנשים בעולם, אלה עם האקדח הטעון ואלה שחופרים" -קלינט איסטווד- הטוב, הרע והמכוער. אני החופרת.
Bertrand Russell כבר אמר את זה מזמן:
in the modern world the stupid are cocksure while the intelligent are full of doubt
in the modern world the stupid are cocksure while the intelligent are full of doubt
לקבלת עדכונים בבלוג
עדכונים קצרים
תגובות אחרונות
קריאת חובה (תשובות לטימטומת נפוצה)
איזה מזל שלא הטילו שם פצצה!
(בכל מקרה, חבל על דאגלאס)
(בכל מקרה, חבל על דאגלאס)
פודקאסטים, רבותי, פודקאסטים! רשימת הפודקאסטים האהובים עלי:
- * הוא משלנו והוא לא בבון! עושים היסטוריה! של רן לוי - סיפורים מעניינים מדפי ההיסטוריה של המדע.
- * Point of Inquiry - שיחות עם ספקנים-חילוניים ידועיי שם. ללקק את האוזניים ולקנא בקריין.
- * הספקנים של אגודת הספקנות של ניו-אנגלנד. מצחיקים ומעניינים. מצחיקים כבר אמרתי?
- * קורסים סימסטריאלים שלמים היישר מאוניברסיטת ברקלי. חלקם מצולמים בוידאו.
מישהו באלבקרקי אוהב אותי...
באגס, אל תשכח לפנות שמאלה באלבקרקי.
בלוגים
עד שאצבור קילומטרז' חדש, רשומות ישנות שלא ישכחו (לפחות בעיניי)
- גם אני התנסתי בניתוח אינטליגנטי של... פורנו!
- אפילו לי נגמרו המילים אחרי הרשומה הזאת (ססקוואץ'...)
- חזירים קפיטליסטים! ממני התפרנית הסוציאליסטית
- קלאסיקה במיטבה. (בה אני יורדת על הנשואים המעצבנים האלה)
- או! הנה משהו מושך בעליל, מכתב לשחלה שלי (הכל בגלל שמישהו נתן לי את הכותרת "שחלה יקרה")
- יומן מלחמה 3 (כתבות מלחמת המפרץ השניה, מבטיחה שזה מצחיק, כדאי להתחיל מ-1)
- יומן מלחמה 2
- יומן מלחמה 1
- ללא כותרת....
- רשומה מהמצחיקות ביותר
- מותר הגבר מהמחשב[ה]? (במאמר מוסגר, אחת הכותרות הטובות ביותר שמישהו כתב אי פעם לפוסט)
- סייבר במצלמה...
- ואחרי זה, אף אחד לא יתפלא שאני לבד
- עכשיו אתם מבינים למה אני כבר לא עובדת שם יותר?
- הייתי בזוגיות לנאנו-שניה וזה מה שקרה
- נכתב בחצי (!) חיוך (men....)
- להיות רווקה זה מצב צבירה נוסף
18 תגובות:
קרה משהו?
כן,
srablog.nana10.co.il/tblogread.asp?bl
og=468624&blogcode=9806956
זה לינק מלפני שנה (!) שהזויה מצאה לנכון לשים ברשומה האחרונה שלה.
אני חושבת שפעם הוא גם הגיע אלי, אבל המשיך.
אני לא יודעת לנקד, סליחה אני לא יודעת לשווק את עצמי, ככה אומרים לי, ונמאס לי לראות אפס תגובות.
אני לא יודעת אם זו בעיה של שיווק או של כתיבה ולא מעניין אותי להיות בינונית.
בהחלט לא בעיה של כתיבה ואחד הדברים שממש לא ניתן לומר עלייך זה שאת בינונית.
לדעתי זה עניין של פלטפורמה.
הזוייה כותבת בדה מרקר ובתפוז, שם יש תנועה מתמדת של קוראים ומגיבים.
פה אין.
סום, איזו הפתעה, את עוד פה?!
הייתי בתפוז ולא הגעתי לאפלטון או למספר כניסות מנופח שכזה. ובכל מקרה, אני לא חוזרת לשם.
לבד זה לא בשבילי וקהילה זה לא בשבילי, אין לי מקום גם ברשת.
כן , עדיין פה :)
קשה לי להאמין שאין לך מקום ברשת.
יכול להיות שאני טועה, אבל לי נראה שמעבר לכל העניין של כניסות ופרסום, את כותבת כי את אוהבת לכתוב. את טובה בזה (יותר נכון, מצויינת) ומעניינת (אחרת לא הייתי ממשיכה לעקוב).
אני מבינה את הצורך בתגובות ותשומת לב - אחרת גם אני הייתי כותבת למגירה ולא בבלוג. לכן היה לי קשה בבלוגר.
אם אני זוכרת נכון, פתחת פעם בלוג בדה מרקר, לא?
זו לא פלטפורמה מושלמת, רחוק מזה, אבל יש שם יותר אינטראקציה עם אנשים, יותר מגיבים וגם יותר נוח למצוא בלוגרים טובים שמעניין לקרוא.
אולי כדאי לנסות שוב?
בדה מרקר אנשים מוזרים.
:-))
בלוגרים הם אנשים מוזרים.
תסלחי לי שאני מתמקד בזוטות
(עניין של הרגל קשה להיגמל)
את באמת חושבת שהיא יודעת לנקד?!
ראשית ישנן תוכנות ניקוד
שנית אם תשימי לב הזוייה מנקדת מילים בודדות ובאופן מוזר מאוד את אלו שאין כל קושי לקרוא ללא ניקוד
זה לא כחמה גדולה ולא כישרון גדול.
הניקוד שלה מדגיש את כישוריה אלה מעצים את עליבותה. בכול רשומה ורשומה שלה ניתן להבחין במס' מילות מפתח שחוזרות על עצמן שוב ושוב כך גם בתגובות למגיבים .
אני יכול להבין אך ניתן להתרשם לחיוב מרשומה אחת אבל אחרי קריאה של מס' רשומות הסחי עולה.
(לפעמים לוקח שנה וקצת עד שהוא מתפרץ)
אז למה לך להיות כמו הזוייה למה שלא תרצי להיות כמו פנינה רוזומבלום
שעשתה כל הדרך לפיסגה על הגב.
טוב תראי הכתובת שמסרת לא תקינה מביאה אותי לשום מקום.
אז אשמתך, אשמתך שהייתי צריך להיכנס
להזוייה (לבלוג) ולחפש את זה שם.
אוי האימה האימה כמה קשה לרפרף כשהעיניים צורבות כאילו אני עומד מטר מרתך בעבודה. איזה מזל שכבר שבועיים אני לא ממש אוכל ואין מה להקיא. בכול אופן לא מצאתי ואין לי כל רצון לשוב ולחפש.
אני השארתי את הזוייה לאחרים
שיקח אותה מי שירצה בה!
אני מותר על התענוג
לא נכנס לא בה ולא אצלה יותר.
איך שוב את עושה לי את זה?
אני לא אעמוד בעוד פרידה..
אין בעיה, תכתבי למגירה.
יש עדכוני רסס משם?
בלי כוונה להעליב מנויים אחרים, אתה מאמין לי שאתה הראשון שקפצת לי לראש כשהחלטתי את ההחלטה הזאת?
ידעתי שתקבל הפתעה לא נעימה אחרי הסוף-שבוע.
אם לכתוב בשביל בן אדם אחד, אז אני יכולה כבר לכתוב בשביל עצמי.
את מאמינה לי שלכבוד הוא לי להיות הראשון שקופץ לך לראש?
ואם חוץ מלכתוב לעצמך יש גם אותי,
אז זה כבר לא לכתוב לאחד, זה בשביל שניים. ככה בלי להתאמץ הכפלת את מספר קוראיך.
וכל מה שזה אומר הוא שאני יכולה לאכול יותר.
בתור פורשת סדרתית, ומשמידת בלוגים סדרתית, אני יכולה לומר לך שני דברים:
אני מבינה אותך.
לגרפומנים קשה להגמל.
צר לי לקרוא שפרשת. אני מאוד מזדהה. להיעלמות האישית שלי, לפחות, לא היה קשר לכישורי הניקוד או השיווק שלך.
אני חש צורך עז להיעלם מדי פעם בפעם. הפעם האחרונה פשוט הייתה ארוכה ואפלה במיוחד. אגב, נעלמתי מכל הבלוגים כולל מהבלוג שלי.
בכל מקרה, אני בודק מדי פעם את הבלוג שלך בתפוז וכאן. אם תשובי לכתוב, אשמח לשוב לקרוא (ואפילו להגיב).
תודה, איש טוב.
גם חסרונך מורגש בזמנים אחרים.
הוסף רשומת תגובה