אני באמת לא מבינה את התמימות של הגברים

פורסם ב14 בפברואר 2008, 22:12
יש לגברים הרווקים נטיה להתלונן על כך שהנשים שהם פוגשים מחפשות כסף ומעמד. "מה אתה עושה?" זאת אחת השאלות, שלכולם ברור שהיא לא מתייחסת לעכשיו עכשיו, כלומר לאצבע שלו באף, או ליד שלו בבייצים, אלא מכילה בתוכה מגילה ארוכה של שאלות, מ-האם אתה קופץ לכל פיפס של האמא הפולניה שלך, (דרך אגב, האם האמא שלך פולניה?), דרך-האם יש לך את האמצעים לפרנס אותי? (לפחות פנטהאוס ו-50 זוגות מגפיים) ועד ל-ברור שאתה לא גר עדיין עם ההורים, נכון?! איזה אוטו יש לך? אתה מתלבש אופנתי? משלם עלי בדייטים? פותח לי דלתות? מוריד את הזבל? מנשק את הרצפה שאני דורכת עליה? ו... זה הכל למעשה.
במשטרה,אגב, מקבלים נשים לתפקיד שוטרות חוקרות באופן אוטומטי, זו עובדה ידועה.

אני לא מבינה על מה ולמה התלונות של הגברים הללו. הם הרי מחפשים לא פחות בצד השני, למעשה אפילו יותר. לפי המסורת, הם אמורים לחפש את היופי, כיום הם רוצים שהבחורה גם תהייה יפה וגם תתרום לפרנסת המשפחה בנוסף לאחזקת משק הבית. ואנחנו הנשים, צנועות, נשארנו בבקשה הישנה שלנו – מפרנס. זה שכיום אנחנו מעדיפות יהלומים על פני שיני נמר ומבשלת צמודה על פני בשר ממותה טרי, זו לא אשמתינו! מה, גם את יוקר המחייה תפילו על הנשים??
וחוץ מזה, מבחינה אבולוציונית, לנשים יש הרבה יותר מה להפסיד. האנרגיה שאישה בהריון מוציאה שקולה לריצת שני מרתונים. הילדים שיוולדו אחר כך מצריכים טיפול צמוד 4, סליחה, 30 שנים לפחות. הגיוני שנרצה גבר שיוכל לספק לנו את כל דרישות האנרגיה וההוצאות העצומות הללו, לא?
הגבר הוא סטודנט חופשי, נווד, מפיץ זרעיו לכל רוח, שאנחנו חייבות לקרקע. האנרגיה שהוא משקיע, לא כולל פימפומים, היא מזערית, אם רק הנשים היו מוותרות ומאפשרות לו את זה. הבייציות שלנו יקרות מפז, הזרע שלכם, ובכן... יוק! בטעם כמו גם בערך.
אז די להתממות הגברית הזאת. אנחנו יודעות בדיוק מה אתם מחפשים והכל מעיד על כך שאנחנו פועלות לספק לכם את זה. המעט שאתם יכולים לעשות הוא לא להתלונן על כך שאתם יודעים מה אנחנו מחפשות!

האמת על ריפוי סרטן באמצעות שיטות טבעיות

פורסם ב2 בפברואר 2008, 23:54
בעקבות התוכנית "הקרב על הסרטן – פרק ראשון" שמשודרת בערוץ 10 ברגעים אלו.
עשו טובה, אל תאמינו.
בסך הכל ראיתי קטע קצר, אבל זה מה שהוליד את הרשומה הבאה:
הקטע שאני ראיתי בתוכנית, דיבר על אשה שהיתה בת 30 וקצת כאשר חלתה בסרטן. טיפול הכימותרפיה עשה לה רע (לההה...) והיא הפסיקה אותו ועברה לאיזו שיטה, שלא קלטתי את שמה, שמדברת על תזונה נכונה, שינה נכונה, פעילות גופנית וכדומה וכל זה בשעות המסויימות והנכונות.
בואו, הסכיתו לי, אני אגיד לכם את האמת בפרצוף, אבל לפחות זאת תהיה האמת. תוכלו לבחור אם לבחור בה או לא, אבל לשנות אותה, לא תוכלו.
האמת היא, שהאדם חי היום הרבה מעבר למה שחי בעבר.
סרטן הוא לא רק תוצאה של אורח חיים לא בריא, זיהום אוויר, מים, מזון וכו`, חוסר בפעילות גופנית והשלימו את שאר הסיסמאות ששכחתי. סרטן, הוא תוצאה גנטית של גוף חי, שפעם הראשונה במיליוני שנים, הגיע לגיל ממוצע של 80 שנה.
הסרטן היא מחלה מתבקשת. אם לא היה סרטן, לא היו חיים בכלל.
שנית, אין ספק שיש גורמים המזרזים סרטן וגורמים שגורמים לסרטן.
אתם רוצים לחיות בבועה של שאנטי באנטי על אי טרופי, לאכול רק מהטבע ולקוות שבכך תנצחו את הסרטן או שהוא לא יגע בכם? בבקשה. זו משאלה שלי גם. אבל אז תצטרכו לוותר על כל הנוחות שהתרגלתם אליה, שתי הדקות, שהן יותר מדי, לחכות לאוכל שיהיה מוכן במיקרו, הרפואה המודרנית, שבחסרונה כל שפעת או שריטה יכולים להיות פאטלים, שירותי גריאטריה מתקדמים לעת זקנה וכו`.
ובסופו של דבר, גם זה לא יכול להבטיח לכם שלא תחלו.
הלאה. אין ספק שברגע שעוברים לתזונה מגוונת ורבת סיבים, פירות, חלבונים ושאר ירקות, הגוף מרגיש טוב יותר. שמעתי גם לא פעם שמחקרים הוכיחו שפעילות גופנית, לא ברמה של הליכה במוזיאון, של 30-60 דקות, 5 פעמים בשבוע מורידה משמעותית את אחוזי המוות ובעלת השפעה מסויימת על תחלואה בסרטן.
אבל בבקשה, אל תתפסו לכל מיני שיטות טבעיות/רוחניות ותשליכו הצידה את הרפואה המודרנית.
צריך להרגיש טוב וחיובי, צריך לאכול תזונה נכונה ולהמנע ככל האפשר מגורמי סיכון כמו עישון ואלכוהול, חובה לעסוק בפעילות גופנית. הרגשה חיובית משפיעה מהמוח, שחש אותה, על הגוף. תזונה נכונה, מאיטה את התחמצנות התאים, המנעות מגורמי סיכון, זה ברור ופעילות גופנית, מוכחת שוב ושוב כעושה רק טוב למכונה המשומנת היטב, הטבעית לחלוטין והפלאית, שזה לא יאומן, שנקראת – גוף האדם.
אפשר לעשות את כל זה בנוסף להעזרות ברפואה. זה לא חייב להיות או, או.
המקרים עליהם שומעים, של אלה שעברו לשיטות הטבעיות/רוחניות, נטשו את הרפואה המודרנית והבריאו – אלה המקרים שבכוונה מדגישים אותם. הרי לא תשמעו על מקרים שלא הצליחו...
יש לזה ביטוי יפה באנגלית: cherry picking.
מה שנקרא, לאסוף רק את הדובדבנים היפים, הנוצצים ומושכי העין ותשומת הלב.
וחשוב לי להדגיש- טבעי אצלי זו לא מילה גסה, אבל בניגוד להרבה מהנוהים אחריה ללא מחשבה, זו לא המילה היחידה וה-ה-מילה...
אנחנו חיים יפה מאוד בעידן המודרני בזכות הרבה סיבות שכולן לחלוטין תלויות בטכנולוגיות המודרניות. תוחלת החיים היום היא הארוכה ביותר מאי פעם. אין טוב בלי רע.
יש מקום לגנטיקה, לרפואה ולטבע. הם שזורים יחדיו. גם כאן, לטוב ולרע.
הרפואה המודרנית אינה נלחמת בטבע, היא מנסה להלחם ברע, שלפי תפיסת האדם, הטבע גורם לנו.

סדרת: אמונות רווחות שצריך להפריך – 4

פורסם ב30 בינואר 2008, 2:02

אמא, אבל גם איינשטיין היה תלמיד גרוע ונכשל במתמטיקה!
בסה"כ רציתי למצוא אתר שתהיה בו שורה אחת בנושא הנידון: "לא נכון".
למעשה מצאתי ים של אתרים עם שורות דומות ובכלל בנושא איינשטיין, יותר מבכל נושא שבדקתי עד עכשיו, ודחיתי את הרשומה הזאת כי הרגשתי קצת כטובעת.
מאחר שהמציל עסוק עם איזו בלונדינית ולא חושב להגיע ולהציל אותי, אני נאלצת לשחות בעצמי. חבל,
כל כך רצית `ראייד` על החסקה...

במאמר מוסגר – הרשומות הבאות יהיו על איך חמצנתי לבלונד פלטינה, מיד התחלתי לחשוב שאיינשטיין הוא זה... ההוא ש... נו, זה שהמציא את ה... אה, כן! זה עם השיער הלא צבוע...! ועל ירח הדבש עם המיליונר שלי באיים המאלדיביים.

נכון שאני סוטה? מהנושא!!
ובכיין:
אלברט-כוכב הפופ הנערץ עלי-איינשטיין (להלן:אייני) נולד בגרמניה ב-1879, למשפחה יהודית, כמובן (אך לא דתית! הוריו אף שלחו אותו לבית ספר יסודי קתולי). כבר בילדותו הוא נחשף לשיחות סלוניות על מדע וטכנולוגיה, בזכות אביו ודודו שניהלו חברה למוצרי טכנולוגיה מתקדמים של אותה התקופה.
יום אחד, כאשר היה מרותק מחולי למיטה, נתן לו אביו מצפן. אייני, בניגוד לרבים מאיתנו, פשוט הוקסם מהמכשיר וישב בוהה במשך ימים במחט המצביעה צפונה, תוהה מהם הכוחות הפועלים עליה.
עפ"י עדותה של אחותו, לאייני הילד, הייתה יכולת ריכוז מדהימה. הוא היה מסוגל לשכב על הספה, כאשר מהומה ורעש מתחוללים סביבו, ולהתעסק בשקדנות בבעיות מתמטיות אותן רשם על נייר. הוריו אף נהגו לקחתו עימם למסיבות הריקודים שלהם, במקום להשאיר אותו עם בייביסיטר, בגלל מנהגו זה, לשבת בשקט עם עצמו וחישוביו.
הוא נשלח לבית ספר יסודי קתולי במינכן. שם היה תלמיד טוב. על כך מעיד מכתב מאימו לאחותה: "אתמול אלברט קיבל את הציונים שלו, הוא שוב היה מספר אחת והתעודה שלו מעולה."

המוניטין שלו כתלמיד בעייתי, או חסר משמעת, מתחיל כנראה בבית הספר התיכון.
לאייני היתה בעיה לקבל את סמכות מוריו בבית הספר התיכון, לאו דווקא מתוך מרדנות גרידא, אלא משום שהיה טיפוס חוקר וספקן. למורים, גם בימינו, כידוע, קשה לסבול נוכחות של מי שמפריע למהלך השיעור התקין בשאלות חקרניות ובהטלת ספק בחומר הלימודי ובהם. יש להניח שבשלהי המאה ה-19 ובמערכת חינוך גרמנית, המצב היה אפילו קשה יותר לתלמיד שכזה ולמוריו.
אחד ממוריו באותה תקופה, מצוטט רבות באומרו שאייני לא יגיע לכלום בחייו.
אייני, לא היה פחות טוב משאר התלמידים, כיום זה ברור, הוא פשוט היה שונה ולא יישר קו איתם.
אותן תכונות של אייני, שהביאו לגאונותו המדעית, הן אלו שהתסיסו עליו את מוריו. לקראת סיום לימודיו בבית הספר התיכון, משפחתו עוברת לאיטליה. הוא נשאר לבד במינכן וממשיך את לימודיו. לא ברור, אם ה"עניינים" שלו עם מוריו, או הגעגועים, ויתכן שגם וגם, גרמו לו לעזוב את לימודיו בתיכון לפני שהשיג תעודת גמר ולהצטרף למשפחתו באיטליה.
אולם, למרות שעזב את בית הספר התיכון מבלי לסיימו כראוי, הוא מנסה בגיל 16 בלבד להתקבל ללימודים גבוהים במוסד "הטכניון" שבציריך, שוויץ. הוא עובר מבחן כניסה, בו הוא מצליח מאוד במקצועות המתמטיקה והפיסיקה, אך לא במקצועות הלא מדעיים, משום שהוא הרשה לעצמו לזלזל בהם.
הוא חוזר לשנה לבית ספר תיכון ב- Aarauשבשוויץ, משלים בשנה זו את כל הפערים ומתקבל שנה לאחר מכן ללימודים הגבוהים שיהפכו אותו לדוקטור למתמטיקה ולפיסיקה.
בהיותו בגיל 16, התפרסמו משוואות מקסוול על הגלים האלקטרומגנטיים ואייני, כבר בגיל הזה, במקום לפנטז על בנות המין השני, ככל שאר בני גילו (ואולי בנוסף, מי יודע...), פינטז על איך זה יהיה לנסוע לצידה של קרן אור (האור הוא החלק הנראה של הגלים אלקטרומגנטים) וביצע ניסויים מחשבתיים על משוואות מקסוול.

כנראה ששתי סיבות הביאו לאמונה השגויה המדוברת:
היותו תלמיד מסוג הנטע הזר (לאו דווקא לשלילה), שמורים במערכת חינוך נוקשה, במיוחד, מתקשים להתמודד איתו.
פירוש לא נכון של שיטת הציונים בתעודת הבגרות שהשיג באותו תיכון אליו פנה לשנה, בכדי להשיג תעודה. הציונים נעים מ-1-6, כאשר 6 הוא הציון הגבוה ולא 1. בתקופה אחרת, דווקא 1 היה הציון הגבוה...

להלן תעודת הבגרות המראה במפורש כי אייני היה תלמיד מעולה, במיוחד במקצועות המדעיים, אך לא רק:

Final Grades, Aargau Kantonsschule:
Certificate of qualification foruniversity matriculation
Albert Einstein
Aarau, den 5. Sept. 1896

Deutsch
5
Französisch
3
Englisch
-
Italienisch
5
Geschichte
6
Geographie
4
Algebra
6
Geometrie
6
Darstellende Geometrie
6
Physik
6
Chemie
5
Naturgeschichte
5
Kunstzeichnen
4
Technisches Zeichnen
4
Marks: 6 = excellent, 5 = good, 4 = sufficient, 3 = poor, 2 = very poor, 1 = unusable

לתמונת התעודה המקורית


גם בלימודיו הגבוהים, אייני מצליח לעצבן את הפרופסורים המרצים, ובסיום לימודיו מסרבים אלה לתת לו המלצות, הנחוצות למציאת עבודה כמרצה למתמטיקה ולפיסיקה באחת האוניברסיטאות. חבריו ללימודים, שכן קיבלו את ההמלצות, מצאו עבודה כנדרש, אך מאחר שאף מקום לא הסכים לקבל אותו, הוא נאלץ לקבל את העבודה הידועה במשרד הפטנטים השוויצרי (עבודה שבעצמה רחוקה מלהיות צוארון כחול...).
ב-1905, תוך כדי עבודתו במשרד הפטנטים, הוא כותב את שלושת מאמריו הידועים הראשונים ומקבל דוקטורט.
מ-1909 הוא כבר מתקבל לעבודה כפרופסור לפיסיקה תיאורתית ועובר אוניברסיטאות שונות במהלך חייו בתפקיד זה.

מוסר השכל, אם אתה מאמין במשפט שבכותרת, ראשית אתה טועה ושנית, אתה לא איינשטיין...


מקורות:
1. einstein-website
2. הרצאה מומלצת בעברית! (מאתר המועדון האסטרונומי של אונ` ת"א)
3. הרצאה באנגלית
4. מאתר NASA
5. אתר זוכי פרס נובל

הגברים בחיי (טוב, לא ממש, אבל בערך...)

פורסם ב23 בינואר 2008, 6:45

אחרי הפוסט של כמה משפטים על הפייסבוק, אני חושבת שמן הראוייי (`מהדורה מוגבלת`, יא מוגבלים), לכתוב פוסט של כמה משפטים על בנים. אחרי הכל, הם גם ולגמרי במקרה אלה שעיצבנו אותי לאחרונה וגם בגלל נטיה לא ברורה שלי לשוב ולחזור אליהם, למרות שהם מספקים הנאה לזמן מה ואחרי זה אני חושבת על הכביסה שיכולתי להוריד בזמן הזה, במקום שהיא תתרטב בגשם.

הבעיה שלי (סופרייז! יש לי בעיה!) לאחרונה ובכלל, שאני נמשכת לצעירים, או שיוצא לי לפגוש רק כאלה בחוגים בהם אני מסתובבת (בלוגיה, בלוגיה, בלוגיה. ברור שהמיקום קובע...), אבל אני לא נמשכת לחוסר הבגרות שלהם.
זה פרדוקס לרצות צעיר שיודע מה הוא עושה, או מבוגר שמרשה לעצמו את העור החלק ואת חדוות הנעורים של הצעירים יותר?
אני חושבת שאני שילוב של השניים. אבל זו לא חוכמה. חוץ מעצלנות, דיכאוניות ועצבניות, אני מושלמת. וחוץ ממני, הרי אף אחד אחר אינו מושלם.

אז אין לי מישהו רציני כרגע (רגע זה זמן בלתי מוגדר ואצלי הוא נמשך 10 שנים), ואני מרשה לעצמי סקס חופשי ומאושר עד כמה שאפשר. תתבעו אותי, או לפחות תקראו לי שרמוטה, אבל רק במיטה בבקשה.
העניין (סופרייז! יש לי גם עניינים...) הוא שסקס כזה עם מזדמנים אף פעם לא נגמר טוב. כן כן, הסיפורים האלה על הסטוץ שאחר כך נמשך שנתיים, זה כמו תמיד סיפורים של אחרים. וסיפורים של אחרים, אם לא ידעתם, הם כמו תמיד סיפורים של אחרים. ובמילים אחרות: לא שלכם.
למשל, לדוגמה ולרכילות עסיסית:
אחד נהנה איתי מאוד, עד כדי כך שהוא גמר פעמיים כמעט רצוף. וכשהגיע תורי, הוא פשוט נרדם עם האצבעות באיברִי...
שני, שנהג לבוא אלי כמעט מדי שבוע, לשחק סטירפ-שבץ נא (אנחנו מבוגרים פה, כן?), ייבש אותי שעות בישיבה לצידי ולא טרח לעשות שום צעד לכיוון המיוחל, רק בגלל שאני לא התנפלתי עליו כמדי שבוע, תוך צעקת: "היכון להתפשטות, התפשט!" כנראה הרגלתי אותו לטוב. זה כבר ילמד אותי להיות שקטה וצייתנית ולא ליזום... ואחרי זה שהאחרים לא יעיזו להתלונן!
אה, אה! וזה לא שזה לא היה ברור שזה מה שאני רוצה, יש מבין?? כנראה שלא... (והמותק הזה שהולך להגיב לי מה שאני חושבת שהוא הולך להגיב לי, תאמין לי מותק, אל תחשוב להוציא הגה בכיוון של תגובה של אי אפשר להבין אותנו הנשים, הייתי יותר ברורה מהפצצה האירנית).
ויש את הסיפור, החמוד הזה, של בחור שנפגשתי איתו שוב אחרי בליינד דייט, רק בשביל אותו ניצול ההדדי. ואחרי חצי שנה אני נכנסת למשרד בעבודה, שם היה אמור לשבת טכנאי של חברה חיצונית, ותוהה מאיפה הטכנאי הזה מוכר לי... מזל שאני לא מגמגמת כשאני מדברת. חוסר מזל, שברגע ההבנה בדיוק התחלתי לגמגם.

אז הגבר הבא שידפוק אותי, צריך להיות חכם, חתיך, צעיר אך בוגר, או ההפך, כדי שאני לא אדפק שוב, יש מבין??
(אוי, אני רק מקווה שאני הבנתי את זה...)

סדרת: אמונות רווחות שצריך להפריך – 3

פורסם ב7 בינואר 2008, 9:27

ברוזוול, ניו-מקסיקו, באמת התרסק עב"מ ב-1947 וארה"ב מסתירה את העדויות

"בלילה ה-2 ביולי ,1947 פגע ברק ב"משהו" שטס מעל לחווה ברוזוול, ניו מקסיקו. העצם (אכן, היה זה עב"ם? שהרי הוא באמת "עצם בלתי מזוהה", ואף נופל תחת ההגדרה UFO היותר טובה, בהיותו עצם מעופף בלתי מזוהה ,(Unidentified Flying Objectהשאיר שאריות חלקים לאורך 400 מטר בשדה מחוץ לחווה והתרסק 250 ק"מ מערבה, דרומית-מערבית לסוקורו ניו-מקסיקו. בימים שלאחר מכן, אנשי צבא מבסיס חה"א שליד רוזוול (שכדרך אגב, משם שוגרו המפציצים שנשאו את פצצות האטום להטלה על הירושימה ונאגאסאקי, יש המייחסים לכך חשיבות מכרעת…) הגיעו לשני האתרים, אספו את כל השאריות ליד החווה ופינו את ההריסות במהירות ויעילות, תוך סגירת האזורים לאזרחים ויש הטוענים לאיומים בחווה לשתיקה. עיתוני רוזוול ותחנות הרדיו המקומיות נפגשו עם בכירים מבסיס חה"א ואלו חשפו את הצלתו של הצבא של "צלחת מעופפת". יום לאחר מכן שונה הסיפור פתאומית, בטענה שהעצם התגלה כבלון מזג-אוויר "לא מתוכנן""… (הידען).

אוקי, שני דברים קודם. דבר ראשון, לא יודעת אם מישהו עדיין מאמין בזה, אבל מעניין לשמוע את הסיפור האמיתי.
ודבר שני, אני יודעת שאמרתי שאני לא מתכוונת להכנס לבבל"ת העל-טבעי, אבל מעניין לשמוע את הסיפור האמיתי...
אני מנצלת את הכותרת הזאת לספר משהו מדהים שבחיים לא שמעתי עליו עד לפני זמן מה. מקווה שגם אתם תמצאו אותו כזה:

רגע! לפני שאתם ממשיכים לקרוא, אם למישהו יש סבלנות להקשיב להרצאה באנגלית, בקישור למטה, עדיף. הוא מספר את הסיפור בצורה מפליאה ומותחת ולקרוא קודם את הפוסט רק יהרוס את המתח.

אז עב"מ או לא ומה הסתירה ארה"ב שגרם למיסתוריות להמשך במשך שנים?
ברוזוול, ב-1947, אכן התרסק נשק סודי של צבא ארה"ב. אולם זה לא היה מטוס חדיש, צלחת מעופפת שפיתח הצבא, או כל דבר מהסגנון השווה הזה.
הפירסום הראשוני אכן דיבר על כך שנפל דיסק לא מזוהה, אולם הפירסומים הבאים כבר הכילו את ההכחשות והקטינו את הארוע לבלון מזג אוויר שנפל. האמביוולנטיות של הדיווחים הרשמיים, פלוס הממצאים המשונים שנמצאו בשטח, לא הותירו הרבה ברירות בפני הציבור והדבר המתקבל ביותר על הדעת במשך שנים היה פשוט להאמין שזה או נשק סודי, או צלחת מעופפת עם חייזרים שלא ידעו שאסור לשתות ולטוס ושהממשלה, כרגיל, פשוט מסתירה.
התקופה היתה תקופת המלחמה הקרה בין ארה"ב וברית המועצות. באין לווינים אפילו ברחם של אמא שלהם עדיין (ספוטניק – 1957), מציאת דרך לרגל אחר ניסויי פצצת האטום של המדינה האוייבת, היתה יתרון גדול, שאינו מובן מאליו.
הדרך הזאת נמצאה בזכות רעיון גאוני של פיסיקאי בשם מוריס יואינג. הרעיון הגאוני שלו יועד במקור להצלת טייסים שנפלו לאוקינוס בזמן מלחמת העולם השניה (הסיפור המלא בלינק ההרצאה למטה). בסוף המלחמה הוא הבין שאפשר לנצל את אותה השיטה שעבדה בים, לאוויר.
שיטת הריגול הזאת עשתה שימוש במה שנקרא ה-“SOUND CHANNEL” (יש לקרוא בקול רם ועם סימן קריאה! ככה לא תשכחו את השם הזה לעולם...), שנמצא הן בעומק של קילומטר מתחת לפני הים והן מתחת לשכבת האוזון באטמוספירה.
גלי הקול הם בסך הכל ויברציות של מולקולות באוויר או בנוזל. כאשר מישהו מדבר, האוויר שהוא מוציא פוגע במולקולות האוויר בחוץ, הן נעות ופוגעות אחת בשניה ומתקדמות בצורה של גל עד שהן מגיעות לאוזן של אדם אחר, שם הן מרעידות שערות קטנות המחוברות לעצבים שמתרגמים את התנועה לקול.
גלי הקול תלויים בטמפ` ומשנים את מהירותם לפי מהירות המולקולות באוויר. אם המולקולות באוויר נעות מהר, כמו שקורה באוויר חם, גם גל הקול ינוע מהר יותר. באוויר קר, המולקולות זזות פחות ולכן גם גל הקול ינוע לאט יותר.
במקרה ששני קצוות של אותו גל נעים במהירויות שונות, הגל נוטה להתעקל פנימה לכיוון הקצה האיטי (תחשבו על גל בים שחלק אחד שלו נעצר ומעיט בגלל מים רדודים יותר והחלק השני ממשיך במהירות קדימה והצידה לכיוון האזור האיטי יותר).
באותם אזורים בעומק הים ובגובה האטמוספירה, יש הבדלי טמפ` בין השכבות. כאשר גל קול, המתפשט לרוחב השמים, נתקל בשכבה חמה יותר של אוויר מעליו (בגלל שכבת האוזון) הוא יתקפל מטה, אולם נטיתו מטה שוב תעצר בגלל אוויר חם יותר, קרוב יותר לאדמה והוא שוב ישנה כיוון חזרה וכך נוצר מעבר בצורת צינור הכלוא בין שתי שכבות אוויר.


בפרוייקט הריגול, הנקרא פרוייקט מוגול, הרעיון היה כזה: כאשר פצצה אטומית מתפוצצת, היא מפיקה גל קול אדיר שמתפשט באטמוספירה. הבום הסוף סופני הזה יכלא ברובו בסאונד צ`אנל שנמצא בשמים ויתפשט למרחוק. אם יתלו מקרופונים בשמים באותו קו דימיוני, יוכלו לקלוט את צליל הפיצוץ ולדעת על כל ניסויי גרעיני שנערך בכל מקום בעולם!
מה שנפל ברוזוול, ניו-מקסיקו, ב-1947, היה בלון עם מקרופונים להאזנה לניסויים גרעינים.
היה חשוב לשמור על סודיות, כדי שמוטיב הריגול לא יפגע וכדי שמדינות אויבות לא יעתיקו את הרעיון.


ב-1995 התפרסם סוף סוף דיווח רישמי וסופי של חיל האוויר על התקרית. כל המידע נפתח לציבור. מה אתם יודעים, איזה באסה, אין גופות...
רק עוד דוגמה לכמה קל לפתח תאוריות קונספירציה על דברים שהם הרבה יותר פנטזיונרים מהמציאות...


הרצאה – Sound and UFOs
דו"ח חיל האוויר האמריקאי