מקאמה שהופרטה

בוטוקס. גם אם זה לא נראה טבעי. אף סולד. לא. אף שנראה טבעי. חזה גדול. כן. אבל כאילו טבעי. יחסי אהבה-שינאה לטבע באופן כללי. רגלים בקו אחיד לכל האורך. בטן. מה פתאום, שואבים אותה. זה לא מתאים לבת 40 שרוצה לסחוט עוד מחמאה. חייבים לעמוד בסטנדרטים החדשים, של 60 במקום 20, ככה אומרים, זה מופיע בכל המגזינים ובכל המסכים. פלזמה.
לא מה פתאום, LCD, ולא של עמך, אלא מאלה היקרים. HD מראש כי אסור להתפס לא מוכנים. שליש מהתוכניות הן פרסומות. כלכלה תמיד תהיה בכותרות.
היום כולם עשירים יותר מלפני חמישים שנה. אבל מאושרים באותה מידה. עוד כסף ועוד צבירת סחורה. לא. עדיין מאושרים באותה מידה, תרבות הצריכה, מצד שני, מצטמטצמים לעוד סיסמה על מדבקה.
ובכל זאת תרבותיים, אולמות התאטרון והקונצרטים מוכרים מנויים במשקל, כמו בשוק, אם תודה שנרדמת מול תוכנית ראלטי בטלויזיה, אתה עושה טעות. אז איך זה שתוכניות ראלטי הן רוח התקופה? אולי מתחת למלאכותיות, מבלי דעת, מבקשים טיפת אמת, ככה, בתת ההכרה.
אסור להיות טובים כי היום להיות טוב זה רע,
אמביציה, זוהי התכונה. אין לעצור להנות מהפריחה. גם לא בסוף שבוע, בג'יפ שהוא אופנת השטח-לכביש האחרונה. אולי בחו"ל. שם אף אחד לא רואה ושם הכל איכשהוא תמיד, הרבה יותר יפה.
קריירה זו רק מילה אחרת לעבדות. פשוט מצאו דרך למנוע מההמון את ההתמרדות. אחר כך, שוב הנשים ישלמו, בטיפולי פוריות. את המירוץ מתחילים עוד טרום הגן, אין הורה היום שילדו אינו על סף המחונן. הדורות הבאים הם רשימת תארים. פעם ליום היו חלקים, היום אין רגעים, אין זמן, יש הספקים.
לא מתעשרים מעבודה, חייבים להשקיע באיזו חברה. בית גדול עם גינה. או לפחות דירה מרווחת באיזו פינה, של בלוק מרובע. משכנתא למאה שנה, אה וגם שיפוצים, העיקר לגעת קצת במה שמספרים שהם החיים הטובים. אז לוקחים הלוואות, זו נורמה טובה, הזדמנות נפלאה, זה נכון, אלה עובדות, יש מחנך אחד שמצליח לגעת בכולם - הפרסומות.
קואוטצ'ינג, מדריכים לחיים טובים, פסיכולוגים, או הרבה כדורים, מכל מיני סוגים, אנשים עדיין מאמינים בכוכבים. 80% העושר בידי 20% מאושרים. השאר, כבר לא בורגנים, הם סתם עניים. תוכניות ירודות בטלויזיה מאחדות בין מהות חיים של רדיפה לבין זאת של השרידה. התוכן אותו תוכן, רק איכות המכשיר שונה, בלית ברירה.
הקפיטליזם מביא את הקידמה, אולי זה סתם כשל במחשבה? זה לא משנה, כי אבוד כבר, אין דרך חזרה. הוא כמו כדור שלג מתגלגל במדרון, עוד כמה שנים והסוציאליסטים יחזרו לארון.
ואפרופו, מי שלא יצא משם, כמעט מרגיש היום מיעוט. להיות גאה זו, זו הזכות. אחרי שנים של אפליה, הופכים לרוב באוכלסיה, מיעוטים ממיעוטים שונים ולו רק בזכות הרעש שהם עושים. דווקא בעולם חסר גבולות, עדיין מתעקשים על זהויות.
גלובליזציה מתחלפת בלאומנות, שמתחלפת בליברליות, שצוחקת על השמרנות, ששורדת למרות ההשכלה, שנלחמת בכל מה שהיא יכולה ובכל זאת, בינתיים, כמו תמיד, דיי מפסידה.
לצעוק בורות היום, מחליף את מה שפעם היה, סוף האגדה, של בגדי המלך החדשים. טוקבקים. ידע המונים. ואם הם בעצמם בורים? זה כבר לא משנה, הרי שתיקה שווה חוכמה, מעכשיו ולעולם ועד שווה פסה.
יערות הגשם, אקלים וחממה, לאנרגיה מתווספים שמות תואר, טובה - רעה, חזרה לטבע, ירוק זה השחור החדש. יש על מה לדבר בסלון, יש במה להשקיע, אל גור נהג בחוכמה, הפך מכלום, למושיע. יערות נכרתים, חופי ים נדרסים, הרבה אוכלוסיה מוסיפה משהו לשינויי האקלים, אנרגיה ירוקה היא יקרה וכל מיני חזרות או כותרות, גם היום, לא מזיזות לזאתי, איך קוראים אותה, מסעודה משדרות.