מתי יהודי שמח?

כשהוא מחפש בטירוף משהו טעים לאכול ומוצא חלבה ישנה במקרר שגם לה כבר יש טעם של עוף, אבל העיקר הוא מצא!!

הבוץ בקפה דה-מרקר, זה לא בוץ, זה ח..

אני עם הקפה גמרתי!
אני עוברת לתה דג לוקוס, עם נגיעות פקעת פרח הלוטוס, וחלב, סויה, ללא סוכר, עם תוספת סידן.

איזה גועל שמהההההההההההההההה!
כל מיני יצורים, מהנאלחים ביותר, עד התופסים ביותר ובאמצע, חסרי המוח. כשהגבולות בין הקבוצות גמישים.
אחד מהמתחילים איתי, נראה נחמד בהתחלה. לא שתכננתי עליו (לא תכננתי להתחבר לאף אחד שם כל כך מהר, או בכלל), אלא שעשה רושם נורמלי במסרים שהוא שלח וענה לי, פתאום הפך את עורו ונהיה ניג'ז מהסרטים. כשלא עניתי לכל ההודעות שלו בחזרה, הוא התחיל לשלוח לי הודעות נאצה, עד שאיימתי שאני אתלונן עליו. בו ברגע, לא קיבלתי ממנו יותר אף מסר.
אחרים מנסים שוב ושוב את הצ'אט הקופצני, גם כשאני לא עונה וזה מחשיך את המסך, עד שאני מבטלת את הפניה.
עשרות נכנסים לעמוד שלי ואני צריכה לבהות בכל מיני פרצופים בוהים בי, בדיוק חלק ממה שברחתי ממנו בקופידון.
אבל הגדיל לעשות, הבלונדינית מכרבלת הפודל הלבן בזרועותיה, שתמונתו התנוססה בכל תגובה שהיא הגיב לי. היא,
היתה סיני ועוד גבר. היא/הוא , הם, גם טרחו להגיב לי בצורה מגעילה בכל פוסט ועל ההתחלה. אז למה להכנס בכלל??
ובכלל, למה??
וכמובן שהשנואה הזונה, גם שם עם שאר החבורה שלה שלגמרי כותבים גם בתפוז. אין לאנשים בושה.
איזה אחד אחר דאג ליידע אותי על הקפהקוף שלהם. מה אני אגיד... יש שם אחד שכותב בלוג בתור קוף ונורא היה חשוב לספר לי את זה על ההתחלה ושאני אמהר להכנס לשם ולהתמוגג. מהקוף. שכותב. אבל הטקסטים שלו מצחיקים!
לא טרחתי לבדוק. כלומר, לא טרחתי לקרוא. נכנסתי וברחתי.
וברחתי גם מכל האתר המזוויע הזה.
תוספת עריכה: אחרי שעזבתי, אחד מה"חברים" שלי שם שולח לי מסר עם הכותרת: פלצנית?, ובפנים קישור לפוסט שלו. אני, שכמובן ולפי כל הגיון, שחשבתי שהוא יורד עלי על זה שעזבתי, החזרתי לו מסר עם מיטב העצבים שלי. רק בתשובה שלו למסר שלי, התברר לי שזו סתם כותרת והמנהג שם הוא לשלוח אחד לשני פוסטים חדשים שכותבים כדי שיכנסו ויגיבו. נו במת, התשובה שלי היא: בוודאי! (שאתם פלצנים שם...).
אני נשארת בתפוז, אם להתעצבן כל הזמן, אז לפחות מהאנשים המוכרים. לא בא לי חוץ מעצבנות יתר גם לסבול מביזריות יתר.

Earn easy money on the net, click on the google ads

ששש, זה לחו"לים שנכנסים לפה...
זה מה שנקרא, תרגיל "העוקץ השרודינגרי".
ישראלים מוזמנים להקליק גם. בשבילכם זה לא תרגיל, אלא נדיבות מצדי לארגן לכם כניסה קלה לאתרים מעניינים...

כפי שאתם רואים, הצטרפתי לשירות AdSense של google.
זה מוסיף יופי ועיצוב לאתר ונופך של מרשרשים ירקרקים שעומדים לנחות עליו כל רגע עכשיו (כמו ממטרי הלבבות והפרחים בבלוגים מסויימים בתפוז...).
כל מה שנשאר לי זה רק לחכות.
ולחכות.
כל רגע עכשיו...
אני מחכה.

טוב נו, אולי צריך סבלנות פה. אחרי הכל, אין דבר כזה כסף קל, צריך להקשות עלי קצת. נרשה להם.
יש! מחר אני מיליונרית!!

צחוקים!

יש לי כבר שלושה חברים בקפה. חבריקואים בתפוז, אתם בסכנה... סתם סתם. אני נאמנה אני.
אבל עזבו אתכם משטויות,
שמתי את התמונה שלי למטה, בקפה כתמונת פרופיל, נראה כמה חברים אני אצטרך לצרף עכשיו...
אוי אין לי גבולות,
ואני מתנצלת מראש מהנפגעים.

מוזר הקפה הזה

כבר שני חברים יש לי. עוד אחד ביקש חברות...
שלחתי אליו מסר כדי שיסביר לי מדוע רוצים להיות חברים שלי בלי לדעת עלי כלום קודם.
אנשים, אתם מוזרים!

אה, תוספת עריכה:
הם כנראה רוצים קהל לבלוג שלהם...
אנשים, אתם עדיין מוזרים!!

אם לא אורגזמות, אז לפחות בלוגים...

יש לי מולטי-בלוגים!
חוץ מהראשון והנאמן בתפוז, יש את זה כאן ומקודם גם פתחתי חשבון בקפה דה-מרקר (זה היה בעקבות מסר שקיבלתי מבחור שעבר לשם וקרא לי להצטרף לחבורת המופלאים).
התחיל למצוא חן בעיני העסק הזה. מסתבר שזה מביא לי הנאה גדולה לפנטז על התחלה של חיים חדשים, בכאילו, במקום חדש.
עוד אחת מהסתירות הרבות שבי היא הצורך בשיגרה, בידוע ובחוסר בהפתעות לעומת הצורך בשינוי ובגיוון, שמשתלט עלי מדי שיגרה שאורכת זמן רב מדי.
הבעיה שאני אוהבת שהכל יהיה מושלם. בזה גלום חלק מהחשש שלי ממעברים. הפחד הוא לא רק מהלא נודע ומהתמודדות מחדש עם כל החדש הזה, אלא גם מכך שיהיה פחות טוב או לא מושלם כמו אותו דבר שלוקח שנים, שבהם הבאת את התנהלותך בו לידי המושלמות אפשרית.
מצד שני, אפשר להגיד שכל שינוי הוא לטובה, משום ש: א. אם קיים הצורך בשינוי סימן שהוא היה צריך להגיע. ו-ב. בדרך כלל משנים כדי שיהיה יותר טוב, לא משנים כדי שיהיה יותר רע.

בדה-מרקר כבר יש לי חבר אחד... אין לי מושג מי זה. עדיין לא מלאתי פרטים, כלום! ולא שמתי תמונה. ההוא כבר נדלק על הכינוי שלי כנראה... זה בסדר, הוא מבוגר נשוי, עדיין לא חטפו אותי...

אני מנצלת את העובדה

שלכאורה אין כאן אף אחד.
אני הולכת לישון, שיכורה ומאושרת (לא שיכורה מספיק בשביל להגיד - יחסית).
אני מבטיחה לפנטז לפני כן, על מי מכם, או על זרים, מה שיבוא קודם.
כי אני לא מהבחורות שמתנגדות לסקס, מה לעשות. תתמודדו.

אנשים אוהבים רכילות

למדתי את זה על בשרי, בזמן המאבקים שלי עם דבורית הזו.. .
זה היה הזמן שניכנסו אלי הכי הרבה מבלי שקידמו אותי קודם בדף הבית של תפוז או במומלצים של הבלוגיה.
אז תקשיבו אנשים: כן, אין לי חיים! הבלוג שלי זה כל מה שיש לי עכשיו.
מי שמתנקל לבלוג שלי או לפירסומי בתפוז, מתנקל לכל החיים שלי!
אני סובלת מזה, אני עצבנית מזה, אני חיה ונושמת ואוכלת את עצמי בגלל זה.
זה מה שיש לי עכשיו וזו לא חוכמה גדולה לתת לי את הדחיפה הקלה הזאת כדי שאני אפול לתהום הדכאונות והעצבנות בגלל אתר מזויין אחד באינטרנט.
נראה אותכם חכמים על אנשים חזקים שיש להם חיים....
לא יודעת כמה זמן ימשיך המאבק הזה שלי, אבל לי, הוא לא עושה טוב.
לא נורא, בסופו של דבר, זו רכילות ואנשים,
אוהבים רכילות.
תהנו.
כל עוד זה נמשך...

שוב לבד בבלוג

יום שישי, 2 בלילה. אני לבד פה. מאז פתחתי את הבלוג הראשון שלי בתפוז שאני לבד בבלוג. לראשונה אני כותבת לתוך העורך של הבלוג, במקום לקובץ קודם, זה נורא נוח. כנראה כי זאת עוד רשומה שאני שולפת מהמותן ואין טעם לשמור אותה בקובץ וורד הארוך שלי.
מוזר להיות שוב לבד. דווקא מרגיש נעים. עד שאני אתחיל לשוועות לתשומת לב כהרגלי.
מעצבן אותי שאני לא מוצאת את החלק בהגדרות שמדבר על איפשור פרסומות גוגל בבלוג. אני זוכרת שראיתי את זה. חיפשתי וחיפשתי ושוב לא מצאתי את זה.
התארגנתי על עצמי פה בממשק הזה. הוא לא כזה נורא.
אין פה קהילה. איך יגיעו אלי?
אני שוקלת לעבור לפה אם אני אעזוב את תפוז. אין אופציה אחרת. ישראבלוג לא בא בחשבון ובקפה דה-מרקר שוב ראיתי את פרצופה של דבורית הנאלחת. אשה קטנה שצברה כוח ומנצלת אותו כנגדי. כן! אני אגיד את שוב ושוב עד שיצא לכולם מהאוזניים. לי לא יוצא וזה מה שחשוב בסך הכל, לא?
אני לא מאלה שפותחים/סוגרים/פותחים בלוגים כל פעם מחדש. והנה מצאתי את עצמי גם -
שוב לבד בבלוג חדש.
never say never
אם יש לי מוטו אחד בחיים. זה זה.

מתמטיקאים בטח יטענו שלא צריך ללמוד עיצוב

אבל הם טועים! אני מנסה לעצב את הבלוג ולא מצליחה, למרות שאני לא מתמטיקאית, אין לי שום מושג מה הולך עם מה...!