שמנה בראש... ובלב

יכול להיות שכדי לכפר על פשעי אופנת הרזון, נשים פונות לקיצוניות השניה?

נתקלתי בתפוז בפוסט שפורסם בעמוד הראשי של הבלוגיה, הכותרת שלו היתה: שמנה (כנראה) רק בראש
היא כותבת שם את הדברים הרגילים על חשש מהשמנה, אי שביעות רצון תמידית, הרצון להחשב רזה מדי, התעמלות רבה ושקילה יומיומית, והקוראים מגיבים את הדברים הרגילים - "אני מלאה ומאושרת", "יש לך הפרעת אכילה", "70 קילו זה לא שמנה, זה בקושי מלאונת". היא מסיימת במשפט הבא:

"עצוב לי שהחברה שלנו בנויה כך שרק מעטות מאד אינן מרגישות שהיה יותר טוב אם היו מצליחות להשיל כמה קילוגרמים. "

לי עצוב שיש כאלה שלא חושבות שהן צריכות לרדת במשקל. לי קשה להיות מוקפת בבובות המפטי-דמפטי מדדות בקושי. אני לא מבינה איך אנשים לא חושבים על העתיד הבריאותי של הגוף שלהם שבמשך שנים סובל ממועקת השומן. איך מצד אחד הם יכולים לבכות על מיחושים שונים ומצד שני, לא לעשות כלום בעניין. לדאוג מהבריאות המתדרדרת ולהעדיף תרופות, על פני להפטר ממקור כל הצרות האלה, המטענים העודפים.
לי עצוב לראות ילדים בצורת בלון ונשים בגילי שאם הן נראות ככה עכשיו, מה יהיה במחצית השניה של החיים שלהן.

כדי לעודד אנשים לרדת במשקל אומרים להם שגם הורדה של 10% מהמשקל משפרת את הבריאות. אז אם הורדה של 10% עוזרת, זה אומר שעליה של 10% פוגעת. 10% יכולים להיות פחות מעשרה ק"ג. עשרה ק"ג הם הרבה מאוד צמיגים. אני לא יודעת איך זה אצל גברים, אבל אצל נשים זה כבר מישהי שנראית רחבה ולא רזה, או רזה מדי. אז גם להיות מלאה יתכן ולא עומד בסטנדרטים הבריאותיים האידיאלים, אבל מפחד הפרעות האכילה יגידו לך שככה טוב ושיותר מדי רזה זה לא יפה. למה מתי בכלל התכוונתי להיות יותר מדי רזה? זה אפילו לא אפשרי אצלי מבחינה גנטית.
בתוכנית "לרדת בגדול" שיעשע אותי כל פעם מחדש לגלות שהמשקל האידאלי שהנשים בתוכנית שאפו להגיע אליו, היה תמיד כ-10 ק"ג יותר ממה שאני שקלתי. ולא הייתי רזה, או רזה מדי. יעני, אני יכולתי להעלות 10 קילו והייתי זוכה בתוכנית!
אבל זה בעניין העשרה ק"ג, השמנות ולא המלאות, הן שמנות בהרבה יותר מעשרה ק"ג. המנהג לנסות ליפות את זה (איך אפשר ליפות 30 ק"ג של חמאה?) ולהגיד על מישהי כזאת שהיא מלאה, או שמנמונת זה פשוט לא נכון, עושה עוול לפרות על שתיים, לא להכיר באמת במצבן ועוזר לקבע בדיוק את התפיסה הזאת שאני יוצאת כנגדה, של פחד מאנורקסיה כגורם להתפשרות על הצד ההפוך של הסקלה ולסלחנות בלתי מוצדקת.

שמנה ויפה זה לא ההפך של רזה ואנורקטית. גם השמנה היא חולה. שומן עודף זה לא המצב העדיף על עודף רזון.

פעם סוכר היה דבר בריא. סבתא שלי היתה מגיעה כל שבת עם שתי חפיסות שוקולד, אחת לי ואחת לאחי (אח שלי בכלל לא אוהב שוקולד, אז אני הייתי זוללת את שתיהן), כשאמא שלי ניסתה להפסיק את המנהג הזה (אולי כי אני הייתי זוללת שתי חפיסות שוקולד כל שבוע), סבתא שלי לא הסכימה ואמרה בכעס שילדים צריכים סוכר.
גיל הסכרת הולך ויורד בעולם. ההשמנה האוביסית הולכת ועולה.

הרבה אנשים יוצאים כנגד דת פונדמליסטית, אבל חושבים שדתים לייט זה בסדר, כי הם לא קשורים לטרור ולכפיה. סם האריס יוצא גם נגד האחרונים כי דת באופן כללי זה דבר מטופש, במקרה הטוב, או מובילה לקיצוניות, במקרה הרע. אני מקבילה את הדעה הזאת להשמנה. אולי רק ההשמנה הקיצונית היא זאת שבאמת או שממש מסוכנת לבריאות, אבל סלחנות חברתית כללית כלפי קצת שומן עודף מאפשרת המשך הזנחה של הגוף אצל יחידים ושולחת מסר חברתי לציבור שזה בריא, כי לפחות זה לא אנורקסיה.
ברור שזה עדיף על פני אנורקסיה, אבל זה לא בריא. חוץ מזה, זה מה שקורה עכשיו, מה יהיה בעוד כמה שנים. השפע לא יפחת, ללא מסר ברור כנגד ההשמנה כשהיא עוד קטנה, ועם ההרגל לראות עוד ועוד נשים שמנות מסביבנו, שמגדלות ילדים שמנים, איפה זה יעצר?

אני לא אומרת שצריך להמשיך עם תרבות של רק רזון זה יפה, אבל לא לקחת את זה למקום של שמן זה יפה.
דיאטות בהחלט מובילות לאנרקוסיה, אבל השלמה עם משקל גבוה מובילה למחלות אחרות ולתמותה בטרם עת. בינתיים, יש הרבה הרבה יותר אנשים שסובלים ממשקל יתר, מאשר אנורקטיים.
אפשר לחשוב על מצב בו דווקא ככל שיהיו יותר אנשים שמנים, יהיו גם יותר אנשים שינסו דיאטות קיצוניות, או שיסבלו מדימוי גוף נמוך, ואחוז הנופלים לאנורקסיה יגדל.

נשים תמיד ימצאו למה לא להיות מרוצות מעצמן או מהגוף שלהן. ההרגשה שתהיי מושלמת אם רק תשילי כמה ק"ג היא לא נכונה בבסיסה, לא כי זה בסדר שיש עליך אי אלו כמויות שומן שלא צריכות להיות שם.
ועם כל הכבוד, צמיגים לא דומים לאף גדול, או לחזה קטן. הם נרכשים.

אז בעיני עדיף להיות פאנט לגבי המשקל שלך, מאשר להגיד "אני מקבלת את עצמי כמו שאני". כן לחשוש מעליה, כן לשמור על מה שאוכלים, כן ללכת למכון כושר. כי לפעמים לקבל את עצמך כמו שאת, זה לקבל גם זריקות אינסולין, טיפולי פוריות, קרישי דם, שבץ מוחי, התקף לב, כריתת איברים, לחץ דם גבוה, בעיות גב, מוות וכו'...