מה יותר מדהים: זה שאנשים מאמינים שלכוכבים יש השפעה על זהותם ועל גורלם או זה שאנשים נסעו לעבר אותם כוכבים וחזרו עם אבק אדמת הירח על סוליות הנעלים?
מה יותר מדהים: זה שאנשים מאמינים במלאכים מעופפים בשמים או זה שהם עושים זאת לעיתים גם בזמן שהם יושבים בבטן מכונה ממתכת, תלויה בשחקים וחוצת עולם בשעות ספורות?
מה יותר מדהים: האמונה שתרופה מדוללת עד שאין לה זכר וכל מה שאתה בולע זה מים, יכולה להרגיע אותך או לרפא לך דלקת באוזן, או השתלת איבר מגוף אחד לגוף אחר שלא היה יכול להתקיים אלמלא כן?
מה יותר מדהים: לשים מפל מים בפינת השפע של הבית שנמצאת בדרום-מזרח ולקוות לזרימת אנרגיה טובה, או ללחוץ בכל פינה בבית על כפתור שמדליק אור ומגרש את החושך?
מה יותר מדהים: ללכת למתקשרת עם רוחות ולנסות לפענח מי זה שיש לו א' בשם ומוסר שהכל יסתדר בעוד חמישה חודשים או לשבת בבית בפיג'מה עם קופסה קטנה על הברכיים ולתקשר עם אחמד מעירק?
מה יותר מדהים: ל-דמגג אנשים ש"פוענח" "הסוד" ושהיקום מקשיב להם ושומע את רצונותיהם, או לפענח בפועל את סודות היקום הזה, את היווצרותו, את החומרים שמרכיבים אותו?
מה יותר מדהים: לראות בכדור בדולח, או לראות גלקסיות מתנגשות?
מה יותר מדהים: להסתמך על תפילה או קמע שיעזרו לך בדרכך, או להסתמך על מכשיר קטן באוטו שמנווט בשבילך באמצעות לווינים מעל ראשך, תוך התחשבות בהשפעות תורת היחסות של הריחוק מהכבידה של כדור הארץ ושל המהירות בה הם טסים?
מה יותר מדהים: המון אנשים שחושבים שישות מיתולוגית בראה אותנו, או אדם אחד שחשב כמעט מאפס על תיאוריה חילופית?
מה יותר מדהים: בריאה ברגע שיצרה חכמים כמונו, או אבולוציה של מיליארדי שנים?
הבנתם את הנקודה בטח.
כשמסתכלים על זה ככה זה נראה כל כך פשוט להבנה, חד-משמעי, יותר קל להבדיל בין הטיפשי לבין מה שבאמת ראוי להערכה.
אז איך זה שיש אנשים שלא רואים את זה?
איך זה שאני שומעת על הורים שלוקחים את הילדה הקטנה שלהם להומיאופת כדי לטפל בדלקת אוזניים שלה? איך זה שהם מוכנים לקבל את זה שמדובר בשתי פגישות בלבד, הראשונה בה מקבלים את הבקבוקון ואת ההוראות ועוד אחת רק אחרי מספר חודשים. זה גובל בחוסר אחריות!
מדוע אני שומעת שוב ושוב את המשפט "לא יועיל, לא יזיק". לא עדיף אם לא יועיל אז לנסות משהו שבאמת יש לו פוטנציאל להועיל?
מדוע במקום העבודה שלי, בו מתקמצנים באופן חולני על כל גרוש, הוציאו 450 שקל לבדיקה גרפולוגית של עובד תחזוקה חדש. הבדיקה הזאת מיועדת במיוחד לארגונים ולמקומות עבודה. מחריד אותי לחשוב שאנשים ברחבי הארץ לא מתקבלים לעבודה בגלל ניתוח שרירותי של איזו פוצית שאין להם שום קשר אליה חוץ מהכסף שהיא עשתה עליהם.
למה דודה שלי, חילונית גמורה, היתה בעמוקה ועשתה שם מה שוואטאבר עושים בעמוקה, בשביל שהבת שלה תמצא חתן כבר? גם היא לא מבדילה בין המדהים לבין הטיפשי?
איך זה שלאנשים יותר קל להאמין למדיומים, מאשר לאנשים שמנסים להפריך את מה שהם אומרים?
אני חייבת לספר אנקדוטה:
ג'ון אדוארד (מדיום מפורסם מאוד בארה"ב) הופיע אצל אופּרה (עוד מפיצת שקרים ושטויות מפורסמת). לרגע אחד היא ניסתה לשחק אותה עיתונאית חוקרת חדה ולהבין היכן בעצם נמצא עולם הרוחות האלה שהוא מתקשר איתן. ג'ון אדוארד לא התבלבל וענה: "היכן האינטרנט?!". אופרה נשמה לרווחה וכל הקהל הריע על משפט המחץ.
זה היה טיפשי, לא? והנה המדהים: אני הקטנה יודעת איפה האינטרנט לעומתך מדיום גדול ועשיר.
בפודקאסט של point of inquiry היה ראיון עם פרופסור ברוס הוד שניסה בספרו Supersense: Why We Believe in the Unbelievable להסביר את הנטיה לכל מיני אמונות לא הגיוניות ולכוחות ניסתרים. יש הרבה ניסיונות להסביר את העניין הזה, אני לא מתכוונת להכנס אליהם עכשיו. מה שתפס אותי בהסבר של ברוס היתה הטענה שלו שזה אינסטינקט מולד אצלנו. הוא השווה זאת לשפה - כמו שרכישת שפה לא תתקיים ללא המבנים במוח שמאפשרים אותה, כך יש בנו מעין חוש מולד שמקל עלינו לרכוש את האמונה בעל-טבעי ושעושה את המאבק בה לקשה יותר. (שלא כמו דוקינס, למשל, שחושב שלתרבות ולבית הגידול יש את ההשפעה המכרעת).
אם זה אינסטינקט זה יכול להסביר למה אנשים שלא חונכו על ברכי ה-"אני היי באנ-נטורל", או אנשים שמאסו בתרבות הזאת עדיין נופלים לכל מיני אמונות שווא, אם לא בדבר הזה, אז באחר, או סתם נקשרים לאיזה זוג תחתוני מזל.
המוח שלנו לא אוהב מצבי לחץ ללא שליטה והוא מפצה עליהם בלקיחת שליטה ערטילאית ודוחף אותנו לאותה קוראת בקלפים שתרגיע, לטקסים שונים, לזהות תבניות במשהו רנדומלי, או לתחתוני המזל...
אינסטיקט, תרבות, או גם וגם יכולים להסביר את הקלות הזאת של חוסר ההבנה ממה כן להתפעם וממה לא.
ברוס מספר ש-9 מכל 10 אנשים חושבים שהם יכולים לדעת אם מישהו צופה בהם מאחור, אבל בפועל האמפרי זה מתברר כלא נכון. אם זה היה נכון, הוא אומר, זה באמת היה כוח על. ואני מסכימה, אם זה היה נכון. אם היו לי עיניים בגב, זה היה מדהים.
32 תגובות:
אם כל כך קל "להבדיל בין הטיפשי לבין מה שבאמת ראוי להערכה" - איך כל כך הרבה מדענים גדולים (אני מניח שאת שמה אותם בקטגוריה של "ראויים להערכה") בכל זאת מאמינים באל.
הם כנראה לי מבינים.
האם את יכולה להעלות על דעתך את האפשרות שאין סתירה בין אמונה ובין מדע?
לא, אני לא יכולה להעלות על דעתי את האפשרות שאין סתירה בין אמונה ובין מדע. לדעתי יש, למרות שטוענים שהם עונים על שאלות שונות.
אז זהו, שקל ולא קל. לי, משום מה, קל ואני יודעת על עוד אנשים שחושבים שהטבע כמו שהוא מספיק מדהים ושנוטים לא להאמין בקיומן של תופעות על טבעיות.
מוסבר שם קצת, בפוסט ובפודקאסט, למה זה בכל זאת יכול להיות קשה לא להאמין, במשהו לפחות. יש עוד המון הסברים כמו של דוקינס - שזה תלוי איך חינכו אותך, דניאל דנט - שטוען שהדת היא כמו וירוס, הסברים מתחום הפסיכולוגיה האבולוציונית ועוד.
יש לי בעיה עם מדענים דתיים. נדמה לי שדוקינס היה זה שאמר שהם פשוט מכבים צד אחד של המוח שלהם (במטפוריות)את הצד של הדת כשהם עוסקים במדע וההיפך.
מה יותר מדהים, שיש המון אנשים שלא מאמינים בשום דבר אם הם לא ראו אותו אינספור פעמים ויכולים לחזור עליו, או שמי שראה נס פעם אחת לא צריך לראות שוב כדי להאמין?
מה יותר מדהים, שאשתי היתה אצל עשרות רופאים אבל רק אחרי אקופונקטורה היא הבריאה, או שיש אנשים שלא יסכימו ללכת לאחד אלא אם כן יראו הוכחה מדעית לכך שזה עובד?
מה יותר מדהים, אנשים שפתוחים לכל דבר ומקבלים את מה שהם רואים, מנסים או מתנסים, או מי שמצמצמים מבחירה את העולם שלהם?
פוסט מצוין. הייתי מאריך אבל אני חייב לתפוס רכבת.
מודי, זה היה נס אם באמת היו קיימים נסים.
אל תחליט על סמך חוסר ידע לגבי איך מאורע התרחש או תפיסה שגויה שלו, או עדות פנטזיונרית לגביו שאותו ארוע הוא נס.
אני שמחה שאשתך הבריאה, אבל אני עדיין מעדיפה הוכחות מדעיות על פני סיפור של מישהו אחד (שגם לא מפורט מספיק). וזה לא ראש סגור, זה ראש שמבין שצריך לבדוק דברים לפני שהופכים להיות פתי מאמין לכל דבר.
מכיר את המשפט שכדאי לשמור על ראש פתוח, אבל לא עד כדי כך שהמוח יפול החוצה?
מייקי, יא....!
שוב מצאת לך תירוץ למה לא להגיב נורמלי?
יש נסים, את רק מעדיפה לא לראות אותם. לך יש פחות ידע מאשר לי על הנסים שראיתי, אבל את בטוחה שהתפיסה שלי שגויה, ושאין נסים. אני למה את כל-כך בטוחה: זה מאותה הסיבה שאני הייתי בטוח לפני שקרו לי נסים.
את בוחרת לצמצם את העולם שלך, ולא לראות הרבה יופי. זאת בחירה מקובלת, אבל אל תבחרי בשבילי.
אבל זה העניין, שאני לא מצמצמת את העולם שלי. אתה לא רוצה שאני אבחר בשבילך, אז אל תגיד לי שאני מצמצמת את העולם שלי כשאתה לא יודע מה אני עושה כדי להרחיב אותו. אני בחרתי להרחיב אותו דרך הידע, לא דרך אמונה עיוורת.
והפוסט שלי דיבר בדיוק על המילים שלך: "לא לראות הרבה יופי", הוא מלא התפעלות מיופי.
אני טוענת שלא צריך לחפש יופי בנרות מתחת לנסים, כי הוא נמצא גם ככה.
אתה אומר שאני מעדיפה לא לראות את הנסים ולכן לא רואה אותם, אני אומרת שאתה מעדיף לקבוע שמשהו הוא נס מאשר להתעמק ולחקור את ההסבר הרציונלי לו.
האם לא קראת את המשך הרשומה? לא נכנסת לפודקאסט להקשיב? אתה מתעלם לגמרי מהחלק ההוא.
אולי אתה לא מקבל אותו, אבל, בחיאת, פתח את הראש קצת... ותקשיב גם להסברים אחרים.
מה גורם לך לחשוב שאני לא מכיר את ההסברים האחרים? או שאני מעדיף לא "להתעמק ולחקור את ההסבר הרציונלי"?
כל מי שלא מסכים איתך הוא בור?
ורק כדי לחדד: העולם שלך הוא צר כי הוא מכיל רק ידע מסוג אחד, ואמונה עיוורת אחת: שזה כל הידע החשוב. בעולם שלי יש את כל הידע שיש בעולמך, אבל גם ידע אחר.
אבל חתולה, דוקינס טוען גם הוא שהאמונה באל היא מולדת. יותר מזה - היא הכרח אבולוציוני (בין אם הוא ההכרח העיקרי, או תוצר הלואי של הכרח אחר). וזה הגיוני, לאור העובדה שמדובר בביולוג, לא בסוציולוג.
מה שגרם לי לחשוב שאתה מעדיף לא לקבל הסבר אחר למה שאתה חושב שהוא נס, הוא זה שאתה לא מקבל הסבר אחר למה שאתה חושב שהוא נס. ויש הסברים אחרים. אבל זכותך. אני מניחה.
אתה גם שמת לב לזה, או רק אני?
שמת לב שאנחנו כלואים בויכוח של הטחות הדדיות של "את ככה וככה" ו"אתה ככה וככה"?
זה לא דיון פורה בעיני ולא בגלל שהדעות שלנו סותרות, אלא בגלל המשפטים הסגורים האלה והבעת הדעה האישית (מהכוונה של "על האיש") במקום העניינית.
האמת שלפעמים כשלא מסכימים איתי, זה באמת נובע מבורות. (אבל גמרתי לשפוט בעניין שלך בגלל מה שכתבתי פה מעלה).
לגבי הפיסקה האחרונה שלך. אתה משחק עם סמנטיקה: "ידע מסוג אחד", "אמונה עיוורת אחת". זה לא ידע מסוג אחד ואין פה שום עניין של אמונה.
יכול להיות שאתה נהנה מכל העולמות. אבל אי אפשר לאכול מהעוגה ולהשאיר אותה שלמה. אם מישהו רוצה להיות רציונלי ולהגיע לאמת גם אם היא לא נעימה לו, הוא חייב לוותר על אמונות לא רציונליות, אם מישהו רוצה להיות רוחני, הוא מוותר על חקירה אמיתית ועובדתית, כי רוחניות היא היא אמונה ואמונה היא לא ידע.
וידע הוא לא אמונה!
עידן, אני לא בטוחה, אבל אני חושבת שדוקינס מתכוון שהאמונה באל היא תוצר לוואי שהפך לרעיון שהחזיק וחיזק מבחינה אבולוציונית (MEME).
למה אני אוהב את הפוסט הזה?
זה לא שזו הפעם הראשונה שהדברים נכתבים. הם נכתבו בעבר, והם היו נכונים לא פחות גם אז. אני אוהב את הפוסט הזה כי זה פוסט אופטימי, כי הוא נכון ואמיתי וחושף את האור האמיתי בעולמנו, האור שיוצר המדע, וכמה האור המזויף של האמונה התפלה חיוור לעומתו. ואני אוהב אותו כי הוא כתוב היטב ונכון ובלהט, דברים שהייתי רוצה לראות יותר גם ממך אישית וגם מאנשים אחרים. אחת הבעיות בעולמנו היא שככל שאנשים יודעים פחות כך הם בטוחים בעצמם יותר. הסיבה היא שמי שיודע הרבה פעמים גם מבין כמה הוא לא יודע, ולכן נזהר. בעיקרון זה טוב אבל נוצר מצג שווא כאשר כל הקשקשנים פותחים את הפיות ומולם אין קול ואין עונה. לכן אולי כדאי שאנשים יעיזו לעמוד נגד השטויות ולומר "נכון, אנחנו עוד לא יודעים הכל, אבל אתם רבותי לא יודעים שום דבר".
ולאדון מודי. אתה יכול לראות מה שאתה רוצה. אתה יכול לשפשף חזק חזק את העיניים העצומות ולהנות מכל הצבעים היפים. אף אחד לא ימנע ממך זאת. אבל אמת לא תצא לך מכך. הפתח לידע הוא בחשיבה ביקורתית. בלי היכולת לברור בין מידע טוב למידע רע ידע הוא חסר ערך לחלוטין.
אני לא יודע מה עובר בראש של החתולה, אבל מה שגורם לי לחשוב שאתה לא מכיר את ההסברים האחרים היא העובדה שאתה לא מתמודד איתם בהודעות שלך ובמקום זה מעלה טיעונים אנקדוטליים וממלא את המרחב האינטלקטואלי בקשקשת נעדרת משמעות. אם אתה מכיר אותם אז אנא הואל בטובך להתמודד עמם ולהסביר מדוע הדברים שאתה מאמין בהם הם נכונים. אבל בינתיים במקום לעשות זאת אתה מטיח בוץ במי שלא מסכימים איתך.
אבל ראשית אני ממליץ על קצת צניעות. המשפט הזה לדוגמא הוא שחצני וריק מאין כמותו: "אני למה את כל-כך בטוחה: זה מאותה הסיבה שאני הייתי בטוח לפני שקרו לי נסים."
אז אנא שנן לעצמך 200 פעמים לפחות עד שיוטמע: "אינך קורא מחשבות ולא בוחן כליות ולב ולכן אינך יודע מדוע אנשים חושבים את שהם חושבים ומאמינים במה שם מאמינים בו".
אני לא יודע מדוע אתה מאמין בעל טבעי למיניו. באמת שלא. אני יכול אולי להעלות כמה סברות אפשריות אך לא הייתי מתיימר לדעת בביטחון. אני יודע שהעל טבעי לא קיים ועל כן אמונתך כוזבת, אבל איני מתיימר להיות מסוגל לקרוא מחשבות ומניעים.
חתולה:
"מה שגרם לי לחשוב שאתה מעדיף לא לקבל הסבר אחר למה שאתה חושב שהוא נס..."
ובכן, אני מכיר את ההסברים האחרים (אולי לא את כולם, אבל כבר הרבה זמן לא שמעתי משהו חדש), ואכן מעדיף לא לקבל אותם. אני לא מקבל אותם כי הם לא מספקים אותי. הם לא מסבירים דברים שקרו לי אישית ולחברים שלי.
את צודקת בענין ההטחות. חשבתי, לתומי, שאת בדעה של דוקינס - אבל אם דעתך אחרת, אשמח לשמוע אותה. מה שכתבת בפוסט לא העיד שיש לך גישה שונה.
אני חוזר בי מהביטוי "אמונה עיוורת אחת" - זו לא אמונה עיוורת, אלא בחירה מודעת ולגיטימית. אני רק טוען שזו בחירה ולא ידע, ושלבחירה הזו, למרות יתרונותיה הברורים, יש גם חסרות.
"יכול להיות שאתה נהנה מכל העולמות" - אני חושב שכן. ואני לא יודע למה אי אפשר לאכול מהעוגה ולהשאיר אותה שלמה. ואני חולק לחלוטין על ההמשך שלך: אין "אמת" אחת; גם אם היתה, לא ניתן להגיע אליה באמצעים רציונליים; גם אם ניתן, לא חייבים לותר על אמונות לא רציונליות (גם בגלל שלא ניתן לחיות ללא אמונות).
ו"ידע הוא לא אמונה"... אני לא יודע להבדיל ביניהם, על כל פנים לא באופן דיכוטומי. בטח שלא בראש של מישהו אחר. ניוטון ידע שחוקי התנועה שלו הם אמיתיים ומדוייקים, אבל הסתבר שזו היתה רק אמונה. איך ניתן בכלל לדעת משהו?
מייק:
טיעון אנקדוטלי הוא גם טיעון. אתה לא מקבל אותו, כי הוא מחוץ לעולם שאתה מקבל כאמיתי ונכון. זו בחירה.
המשפט שקראת לו "שחצני וריק" מבוסס על עובדה אנקדוטלית: כל מי שאי פעם דיברתי איתו על הנושא היה בטוח בדיוק מאותה הסיבה. אחרי ששמעתי את הסיבה עשרות פעמים, אני חושב שברשותי להניח שגם בפעם הנוכחית אלה אותן הסיבות.
ואם אתה ממליץ על צניעות, אז המשפט הבא הוא שחצני וריק: "אני יודע שהעל טבעי לא קיים".
טוב, תשמע דוקינס הוא המלך. הוא השראה לאתאיסטים לצאת מהארון והעלה את המודעות להרבה דברים.
מה אני אגיד לך, אתה מאמין באלוהים, או בעניין הניו-אייג'י הזה של אוזנים ליקום או באיזה שהוא כוח נסתר שמביא לענן הנסים לעמוד תמידית מעל ראשך וראשי חבריך ולהמטיר אותם עליכם שוב ושוב. אז אם ככה, למה באמת שלא תשתמש באותה אמונה כהסבר?
ואז מה אני יכולה לענות על זה? אתה מאמין וזהו. זוהי מהותה של אמונה.
אתה מאמין שהעולם קיים 6,000 שנה? בטח לא, ככה נראה לי. למה לא? כי יש ידע אחר. יש ידע. ידע ולא אמונה. ואז למה בקיום של 6,000 שנה אתה לא מאמין, אבל בנסים כן? כי החלטת למרות ידע שמראה אחרת, או כי אתה חסר ידע (- מי מאמין שהעולם קיים 6,000 שנה, מי שלא מקבל את ההסבר המדעי או מי שבכלל לא מודע שהוא קיים).
למה אצלי זה בחירה ולא ידע? אתה עברת וחקרת ואני לא? המדע מספק הסברים, האמונה לא. אני מקשיבה למי שמספק לי הסברים, לא למי שאומר לי אין לי הסבר או ההסברים האחרים לא נראים לי.
והסברים רציונלים הם לפחות הסברים ונסיון להגיע לאמת. איך העולם שלנו היה נראה ללא המדע? עדיין היינו יושבים ליד המדורה ומאמינים שהאלים כועסים עלינו כי יש ברקים בשמים?
לא הבנתי את העניין הזה עם ניוטון. איך הוא הגיע למשוואות על ידי זה שהוא אמר "משוואה אני מאמין בך, הופיעי!" ?
"איך אפשר לדעת משהו?" אז האטום לא פוצח, הקוויזרים מלפני 10 מיליארד שנה לא נצפו, ביעותי שינה הם באמת רוחות רפאים שבאים לבקר אותך בלילה... נו, באמת.
לאמונה עצמה יש הסברים רציונלים ומקורה במשהו ארצי.
"למה באמת שלא תשתמש באותה אמונה כהסבר?"
כי לא זו האמונה שלי. אני לא יודע למה קורים נסים, אבל ההסברים המדעיים למה שקרה לי לא מספקים אותי. אני אבל כן מאמין שהדברים קרו. אני מאמין שהטיפול שאשתי קיבלה אכן ריפא אותה, למרות שהמדע טוען שזה בלתי אפשרי. וכמה שדוקינס יצעק "אנקדוטלי" לא משנה את העובדה שללכת למטפל אלטרנטיבי היא החלטה רציונלית.
למה אצלך זו בחירה ולא ידע? כי אצל כולם (גם אצלי) זו בחירה ולא ידע. גם הבחירה "אני מקשיבה למי שמספק לי הסברים, לא למי שאומר לי אין לי הסבר" היא בחירה שמושפעת מהאופי שלך ולא מהאמת.
ניוטון כתב במפורש שהוא יודע דברים, שהסתברו בדיעבד כלא-מדויקים. (ולכן כיום מקובל להיזהר ולא לומר "אני יודע"). כלומר, ניוטון ידע, אבל הסתבר שרק חשב שידע. גם אם את בשיעור קומתו של ניוטון, אני מפקפק בכך שאת אכן יודעת מה שאת יודעת, ואני שואל איך ניתן להבחין בין אמונה ובין ידע.
כל שאר דבריך הוא איש קש.
אתה רציני? אתה עברת על כל כך הרבה טיעונים לוגים ואתה משליך את איש הקש עלי?
הבאתי דוגמאות שמובססות על דבריך וכן כדי להמחיש לך את ההבדל בין הוכחה לבין אמונה ולמה אפשר להגיע אם כן חוקרים בצורה מסודרת ולא נתקעים על פילוסופית המטריקס.
אתה מעדיף להתחמק במקום לענות.
לגבי בחירה, ברור שזאת בחירה. לנשום זו לא בחירה, להזיע זו לא בחירה, לעכל זו לא בחירה וכדומה... אבל אני מצטערת מאוד, יש ידע ויש הוכחות ויש אמונה וחוסר הוכחות. זאת לא בחירה שרירותית.
עזוב רגע את הדיקור, מה רציונלי במים מדוללים עד שאין בהם מולקולה אחת של תרופה?
זה מדע - לחשוב שיודעים דברים, לבדוק את זה בצורה מסודרת ולקבל מסקנות וניבויים. גם אם חלק מהתוצאות יתבררו בעתיד כלא נכונות, עדיין השגנו ידע רב שהוא כן נכון, וזאת עובדה. וניוטון צדק באבואבוה.
אמונה בעל-טבעי היא אמונה משום שהעל-טבעי לא הוכח, או אפילו מסתבר יותר ויותר כלא נכון. הוכחות שהופכות לתיאוריות מוצקות הן ידע.
"אתה רציני? אתה עברת על כל כך הרבה טיעונים לוגים ואתה משליך את איש הקש עלי?"
לדוגמה: אמרת "איך העולם שלנו היה נראה ללא המדע? עדיין היינו יושבים ליד המדורה ומאמינים שהאלים כועסים עלינו כי יש ברקים בשמים?". לא התווכחתי איתך על זה. לא אמרתי שהעולם היה נראה טוב יותר בלי מדע. ולכן טיעונייך הם מסוג איש-קש, ואין לי סיבה לענות עליהם.
אולי הבאת דוגמאות, אבל לא הסברת לי מה ההבדל בין הוכחה ואמונה. אני יודע למה אפשר להגיע: כל הדוגמאות שנתת מוכרות לי, אבל אני לא מבין מה זה מוכיח. מה שאני רוצה שתוכיחי לי הוא שלא ניתן לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה, ואת זה אפילו לא ניסית להוכיח.
הפעם לפחות שאלת שאלה ישירה, ואנסה לענות:
"מה רציונלי במים מדוללים עד שאין בהם מולקולה אחת של תרופה?"
ויש לי שתי תשובות.
1 לפני 110 שנים מישהו היה שואל "מה רציונלי בגלים שעוברים בחלל ללא תווך?" ומכיוון שזה לא רציונלי, חיפשו את האתר. ואז בא איינשטיין ופתאום זה כן נהיה רציונלי. אז יכול מאוד להיות שמחר תתפרסם תיאוריה שמסבירה באופן ברור מגובה בניסויים ותצפיות ומשוואות שיש הבדל בין מים טהורים ומים מדוללים, ואז זה פתאום כן יהיה רציונלי. יותר מכך: יש כיום תיאוריות, תצפיות וניסויים שמראים את זה, אלא שהן לא מקובלות על רוב המדענים. (אולי בצדק ואולי לא - לי אין שום יומרה לפסוק בויכוח)
כלומר: מה שאת יודעת היום יהיה אולי שגוי מחר. איך את יכולה להיות בטוחה שזה לא יקרה?
2. ומה רציונלי באפקט הפלסבו? זה לא רציונלי עד שיבינו איך זה עובד (וזה עובד, בזה המדע הסטנדרטי מכיר.) יש כל-כך הרבה דברים בעולם שהם לא רציונליים אבל קיימים.
ניוטון צדק, אבל לא בכל. הוא לא ידע מראש במה יצדק ובמה יטעה. כל ההתפתחות של הפילוסופיה של המדע במאה העשרים נבעה מכך שהוא טעה. היום מקובל לומר ש "זה מדע - לחשוב שיודעים דברים, לבדוק את זה בצורה מסודרת ולקבל מסקנות וניבויים. גם אם חלק מהתוצאות יתבררו בעתיד כלא נכונות, עדיין השגנו ידע רב שהוא כן נכון" - ואני מסכים לחלוטין - אבל זה הרבה אחרי ניוטון.
מה שנובע מהמשפט האחרון שאותו ציטטתי, הוא שמקובל עליך שחלק ממה שאת יודעת היום יתברר כלא נכון. זה בדיוק מה שאני רוצה להגיד.
הבאתי את הדוגמה עם המדורה, כי אתה מתעקש לא לקבל הסברים רציונלים, כי אתה נסמך על האמונה. עצם זה שאתה מסכים איתי לא אומר שטענתי טיעון איש קש. הטיעון שלי עומד בעינו, הוא לא טיעון חלש ותלוש. תבדוק את העובדות שלך קודם לפני שאתה טועה ומטעה.
כל שירשור התגובות שלי מסביר לך מה ההבדל בין הוכחה לאמונה, אני כבר לא יודעת באיזו צורה להגיד לך את זה.
אני חושבת שאתה יודע את ההבדל אבל מנסה להתחכם (וזה אומר שנתתי לך קרדיט פה, כי אם יתברר אחרת אז באמת כל האנרגיה שלי מוצאת פה לריק).
עוגה - קח עוגה, תאכל ממנה חתיכה, האם היא נשארה שלמה? מ.ש.ל.
שוב פעם, אתה מאמין, סימן שאתה נוגס בחלק הרציונלי שלך בזמן שאתה מאמין. כי אם אתה מאמין, לדוגמה, בחיים אחרי המוות ואין שום הוכחה לכך, אתה מאמין במשהו לא רציונלי. וזה אומר שאתה לא רציונלי לפחות בנוגע לאמונה בחיים אחרי המוות. אבל זה בטח גם לא נגמר כאן ואתה מאמין בעוד דברים ומכוח האמונה בדברים האלה, אתה מאמין בדברים אחרים. וזה אומר שאתה מוכן לקבל שיש דברים שלא דורשים הוכחות, ההפך מהמדע.
לפחות שאלתי שאלה ישירה? נכון, לפחות אני, כי אתה משאיר בכוונה את הדיון הזה באוויר עם התפלספות על התפלספות.
1. א. אני לא שואלת מה קרה לפני 110 שנים, אני שואלת על בסיס הידע היום.
ב. יש הרבה דוגמאות לטעויות במדע, זה לא אומר שאם המדע טועה במשהו אחד, אז אפשר להשליך מזה למשהו אחר.
ג. לא ענית על השאלה.
ד. אי אפשר להסביר ב'דרך הטבע' את ההומאופתיה אז כנראה שהיא נכונה על בסיס העל-טבעי?
ה. בינתיים זה לא הוכח, אז לקחת את המושכות וקבעת שזה מוכח גם ללא הוכחה.
ו. יש ידע שהוא בטוח, יש תיאריות שהן כבר עובדות. רוב הידע הוא מוכח, חלק קטן ממנו ישתנה עם הזמן.
מכאן אני לא יכולה להיות בטוחה רק בחלק קטן מהמקרים ולמעשה גם חוסר הבטחון הזה הוא חלק מהגישה המדעית. (זה ממש נראה שלא קראת את מה שסיילנט-מייק כתב לך. הוא כתב על זה במפורש).
רק האמונה בטוחה בעצמה. האמונה לא תורמת כלום לשינוי בידע, רק החיפוש, התהיה והטעיה של המדע.
2. מה שרציונלי באפקט הפלסבו הוא שהוכח שהוא קיים.
אתה מקבל כדור פלסבו, לא כדור אנרגיה קוסמית. האפקט עובד כי האדם משוכנע שקיבל טיפול אמיתי, לא כי האדם קיבל תרופה קוסמית שהמדע לא מכיר והיא זו שמשפיעה עליו.
כן, המין האנושי הוא לא ממש רציונלי והוא קיים. אז מה? אז זה אומר שיש רוחות?
"הרבה אחרי ניוטון" - אז? אז אתה מתעקש להשאר ב-"הרבה לפני ניוטון".
1. טיעון איש קש אינו טיעון חלש או תלוש. תבררי בויקיפדיה en.wikipedia.org/wiki/Straw_man
2. שרשור התגובות שלך נותן דוגמאות רבות אבל לא הגדרות.
3. א. קוראים לזה "השלכה". אני מנסה ע"י דוגמה להראות לך שהשאלה שלך חסרת משמעות.
ב. העובדה שיש טעויות במדע מוכיחה בדיוק את זה: שבמדע יכולות להיות טעויות.
ג. התשובה היא שהשאלה חסרת משמעות.
ד. ממש לא מה שאמרתי. אמרתי שהעובדה שכיום אין הסבר למשהו לא אומרת שהוא לא קיים.
ה. לא קבעתי שזה מוכח. תקראי שוב.
ו. אלא שאת לא יודעת איזה חלק ישתנה.
4. "רק האמונה בטוחה בעצמה. האמונה לא תורמת כלום לשינוי בידע, רק החיפוש, התהיה והטעיה של המדע" - זו עצמה אמונה. נסי להפעיל לגביה את אותם הכלים שאת מפעילה על ההומיאופתיה.
5. אם אפקט הפלסבו בוא רציונלי מפני שהוכח שהוא קיים, אז הטענה "זה רק מים מדוללים" מגוחכת. הטענה הרציונלית היחידה נגד הומיאופתיה היא שהיא לא עובדת. אבל יש מחקרים שאומרים שהיא כן עובדת, ויש אנשים שאומרים שהמחקרים הללו שגויים, ולי אין יכולת לפסוק. וגם לך אין.
1.
1. Person A has position X.
אתה מעדיף לא לקבל הסברים רציונלים, אלא כוח נסתר.
אתה אומר: "איך בכלל ניתן לדעת משהו"
מה שקראתי לו פילוסופית המטריקס
2. Person B ignores X and instead
presents position Y.
כלומר - תלוש במילים שלי. אבל לא זה מה שעשיתי. נתתי דוגמה שמתבססת על דבריך, הן עם ה-6,000 שנה והן עם החבר'ה ליד המדורה, שאם לא היו בוחרים בהסברים הרציונלים, כמו שאתה עושה, היו ממשיכים לחשוב שתופעות טבעיות הן נסים.
3. Person B attacks position Y, concluding that X is false/incorrect/flawed
חלש - כי הוא לא עומד במבחן.
ראה: ההסבר שלי ל-2.
2. אתה יודע למצוא הגדרות, לא? אתה לא צריך אותי בשביל זה. כבר שמעת את כל ההסברים, ועדיין המשכת לשחק את ההדיוט, אז הבאתי דוגמאות כדי להבהיר.
אגב, כן הגדרתי. אתה רוצה הגדרות שהן ציטוטים מתוך וויקיפדיה?
3.א. הבאת השוואה לא נכונה ועכשיו אתה אומר שהיא הובאה בכוונה?
ב. עכשיו זאת השלכה וגם טאוטולוגיה.
ג. בסדר, ומכאן נובע שבהומאופתיה צריך להאמין ולא להסתמך על ידע, כי אין. (הנה עוד הבדל בין אמונה לידע).
ד. אבל זה גם לא אומר שאם אין הסבר אז כנראה שיש כוח נסתר שעדיין לא התגלה.
ה. מה לקרוא שוב? אתה מאמין ברפואה טבעית, אתה חושב שכן עובד למרות חוסר הוכחה ולמרות אי עמידה בחוקי הטבע, אתה חושב שיש נסים, בעיניך אין הבדל בין הוכחות/ידע לבין אמונות. מה לא ברור פה?
ו. איזה חלק ישתנה - חיים שאחרי המוות, נשמות, פיות, אלוהים, אסטרולוגיה, נומרולוגיה, יקום שעוזר...? מקסימום ישתנה מפרנולוגיה ל-FMRI
4. הכוונה לאמונה בעל-טבעי. זה שהתפלקו התפתחויות מדעיות במהלך ההיסטוריה בזכות אמונה, היה בגלל שעבדו בשיטה המדעית ולא סתם ישבו בבית הכנסת והתפללו לאלוהים שיעזור.
המדע נפרד מהאמונה בעל טבעי. שוב החזרה הזאת להיסטוריה של המדע.
5. אפקט הפלסבו הוא אפקט שנובע לא מהחומר שניתן, אלא ממה שהאדם חושב שהוא קיבל. זה עדיין רק מים.
אז תגיד שאפקט הפלסבו עובד, לא שההומאופתיה עובדת. תגיד שהאמונה עובדת,עם זה אני לא אתווכח, כי עלי המים האלה לא יעבדו.
חוסר במחקרים חד-משמעיים לא מנע מקופות החולים להכניס אליהם את הרפואה הטבעית (ולהוציא בחוכמה רבה כסף מהציבור), אז מי אני...
אל תפסוק ותאמין, אני לא פוסקת ולא מאמינה.
טיעון אנקדוטלי הוא בהחלט טיעון. טיעון פגום. וההודעה שלך ממחישה היטב בדיוק מה פגום בו. אתה אגב עושה עוד הנחה כזו כבר בשורה הראשונה של ההודעה שלך. בבירור אינך יודע מדוע אני לא מקבל את הטיעון שלך. היית יכול לדעת מדוע אני והחתולה לא מקבלים את הטענות שלך, אם פשוט היית טורח לקרוא בעיון את ההודעות. אנחנו לא מקבלים את הענות פשוט כי הראיות אומרות אחרת.
איך אתה יודע מה בדיוק היו הסיבות והמניעים של האנשים הקודמים שהתווכחת איתם? הם שאלת אותם ונענית בבירור שאכן כך הוא, או שאולי שמעת את התשובות שרצית לשמוע? אם לקחת בחשבון את הידע האנקדוטלי שלי (אם לך מותר גם לי מותר) ואת תוכן הדברים שלך בדיון זה, אני מרשה לעצמי להניח שהתשובה השניה היא הנכונה. אני גם מרשה לעצמי להניח ש-"אותה הסיבה" תיוחס גם לנו בויכוח הבא שיהיה לך.
וזו הבעיה עם אנקדוטות. הן מוטות. אנשים הם יצורים לא מושלמים. אנחנו זוכרים דברים בצורה פגומה וסלקטיבית ונוטים להתאים אותם לדפוסים שאנחנו מאמינים בהם מראש. תמיד אפשר לקחת סיפור אחד מפה ואחד משם ולבנות מהם דפוס לתפארת. אבל הרבה פעמים הסיפורים לא ממש מדויקים והרבה סיפורים שלא מתאימים לדפוס פשוט מושלכים הצידה.
קראתי את ההודעות שלך, וכל כולן התחמקות אחת גדולה מדיון. ניכר שאתה פשוט לא מבין את העניין.
מה אפשר כבר לומר למי שאומר שאין אמת? הלא גם אם לא יודעים את האמת, קיומה של אמת כלשהי "שם בחוץ" היא הבסיס לכל דיון. בלעדיה הקרקע נשמטת תחת שני המתדיינים והם מכלים מילים לריק. הדיון שלך כשאתה לא אומר שאין אמת הוא על בסיס של טענות לגבי האמת או המציאות. כשאתה אומר ש-"קורים ניסים" אתה אומר משהו לגבי האמת, ולא רק האמת שלך. זה לא קרה רק לך. זה קרה לך בעולם הזה שאותו אנו חולקים, אחרת מה המשמעות של לומר שזה קרה?
ההודעות שלך מלאות בתרוצים. יכול להיות שההומאופתיה עובדת ואנחנו לא רואים מנגנון? להלכה כן, אבל איה הראיות? פיספסת לחלוטין את הנקודה באפקט הפלסבו. העובדה היא שלמרות שהמנגנון במקרה של אפקט הפלסבו לא מובן המדע מקבל אותו כי הוא נצפה. אותו הדבר תופס גם לגבי תופעות אחרות. אומנם עדיף שיציגו איזה מנגנון שיסביר את ההומאופתיה אבל אפשר לקבל אותה גם בלעדיו, בתנאי שתוצאים שלה יהיו ניתנים לצפיה. הם לא. באופן כללי הדבר נכון לגבי כל טענה. אם טענה נכונה, אז היא צריכה להישאר נכונה גם כשמפעילים כישורי חשיבה ביקורתית. מכוניות עם מנוע נוסעות ומכוניות בלי מנוע לא נוסעות. אם יקחו 100 מכוניות עם מנוע ו-100 בלי ויתנו ל-200 נהגים שלא יודעים באיזה סוג מכונית הם לנסות להתניע אותן אז 100 מכוניות לא יסעו ו-100 כן יסעו (או אולי 99 אם אחת במקרה תתקלקל).
המדע אינו גוף ידע, אלא דרך ידיעה. הדרך המדעית היא לקחת את דרך הידיעה הרגילה, תצפית והגיון, ולשכלל אותה. למשל אפשר להתחיל לרשום את מה שקורה כדי להימנע מעיוות ע"י זיכרון פגום ובמידת מה גם מבחירת אירועים סלקטיבית. למשל אפשר במקום רק לחכות שיקרו דברים ליזום אירועים בסביבה מבוקרת וכך לבודד משתנים מעניינים. למשל אפשר להפעיל קבוצת ביקורת כדי לקחת בחשבון אפקטים לא צפויים כמו אפקט הפלסבו. למשל אפשר לעבוד לפי פרוטוקול סמיות כפולה כדי לשלול השפעה של הטיות ודעות קדומות. כל הדברים האלה הם מה שנותנים למדע את כוחו כדרך ידיעה.
בזכות התכונות האלה המסע המדעי הוא מסע משתפר אל האמת. יש טעויות זה נכון, אבל המדע הוא זה שמגלה לנו את הטעויות שלנו. בשיטות אחרות לא מגלים טעויות משום שהן לא מובנות לגלות אותן. הן תקועות במקום. השיטה החלופית למדע היא ניחוש, התגלית החלופית לתגלית המדעית היא ההמצאה הבדויה מן הלב. אתה מציג תמונה כוזבת כאילו יש את הדרך המדעית ביקורתית לדעת ויש עוד דרכים. לא כך הוא. מה שנכון, מה שאמיתי, יהיה נכון גם תחת עין ביקורתית. רק לבדיה יש סיבה לחשוש מביקורת ומתצפית דקדקנית. רק השקר מסתמך על אנקדוטות ועל חולשות אנוש.
1 - אמרתי שחלק גדול מטיעוניך הם איש קש. ענית שהם לא חלשים ותלושים. אמרתי שלא הבנת אותי, ועכשיו את אומרת שהטיעון שלי הוא איש קש. יפה שלמדת משהו.
עכשיו תגידי איך 6000 שנה זו דוגמה שמתבססת על דברי, או החבר'ה ליד המדורה, ואיך זה קשור בכלל.
אה. ואני בדיוק אומר "איך בכלל ניתן לדעת משהו". לא שמעתי אף פעם שקוראים לזה פילוסופית המטריקס.
2. כדי להראות לך שאין הבדל דיכוטומי בין ידע ואמונה, אני צריך להבין באיזו הגדרה את משתמשת.
3 א. ההשוואה נכונה. ואכן הובאה בכוונה.
ב. בדיוק
ג. מה?
ד. נכון. אבל אנחנו דנים בגרירה ההפוכה.
ה. אכן כדאי שתקראי שוב. לא קבעתי בשום מקום שזה הוכח. להפך.
ו. לא יודע. אולי העובדה שמים מדוללים הם זהים לחלוטין למים מזוקקים. ואגב: רפואה אלטרנטיבית משתנה כל הזמן (וזה דופק חלק מהטיעונים שלך)
4. כלומר, בעינייך אמונה בעל טבעי היא דבר שונה קטגורית מכל אמונה אחרת. מצד שני את חוזרת ואומרת דברים חסרי כל ביסוס מדעי כמו "המדע נפרד מהאמונה בעל טבעי" - כדי להראות שזו אמירה מדעית, את צריכה להעלות ניסוי אפשרי שיוכל להפריך את האמירה הזו.
5. ועדיין, אין לך מושג איך הוא עובד והעובדה שהוא עובד סותרת דברים רבים שאנו "יודעים" על הביולוגיה.
1. "טיעון אנקדוטלי הוא טיעון פגום" = אתה מסרב לקבל אותו כי הוא לא אמיתי ונכון = הוא לא בעולם שאתה מגדיר כאמיתי ונכון. איפה טעיתי בהנחותי?
2. לא, כי אני עוד לא ירדתי לסוף דעתכם.
3. ניתן להסביר את רוב האנקדוטות, אבל לא את כולן.
4. לא יודע איפה אני מתחמק. אני לא מנסה להתחמק, בכל אופן.
5. זה קצת קשה להסביר. אתה צודק בכך שאם אין לנו אותה אמת, אז למה לנו להתווכח בכלל? הבעיה היא שהעולמות שלנו מתנגשים, למשל כשהבוס שלך שולח אותך לבדיקה גרפולוגית ואז יש מקום לדיון. לטעמי, הדיון הוא פוליטי-רטורי, ומה שחשוב הוא מי משכנע את מי, ומי כופה את התנהגותו על מי. המלים "אמת" "הוכחה" "ידע" הן בעיני טריק רטורי.
ההצדקה היחידה שאני מכיר למדע היא "זו שיטה שעובדת והוכיחה את עצמה במשך כמה מאות שנים" אבל זו עדות אנקדוטלית-הסטורית שמקובלת עלי אבל אני חושב שלא צריכה להיות מקובלת עליך (כי אתה לא מקבל עדות אנקדוטלית)
אבל יש גם שיטות אחרות שעובדות.
6. נכון. אלא שמה שאני אומר זה בכלל לא זה (ולכן זה איש-קש). אני לא אומר "הומיאופתיה עובדת". אני אומר "אתה לא יכול לדעת שהיא לא".
מכיון שכך, הבחירה שאדם עושה אם ללכת להומיאופט או לא היא לא בחירה מדעית, אלא שבעיני היא רציונלית, כמו גם הבחירה ההפוכה.
7. דרך הידיעה הרגילה איננה תצפית והגיון, אלא התנסות ואינטואיציה. איך למדת לדבר וללכת?
8. יש ביקורתיות לא מדעית. אחרת לא היתה התפתחות ברפואה האלטרנטיבית. המדע הוא באופן עקרוני ביקורתי, אך בתחומים רבים לביקורת לוקח זמן רב לחלחל: קח לדוגמה את נושא הפלואוריד בשיניים.
"מה שנכון, מה שאמיתי, יהיה נכון גם תחת עין ביקורתית" נכון בעקרון, אלא שזה תלוי מי מעביר את הביקורת ובאילו כלים הוא משתמש.
"אתה מציג תמונה כוזבת כאילו יש את הדרך המדעית ביקורתית לדעת ויש עוד דרכים"
כלומר, בעינייך "יש את הדרך המדעית-ביקורתית לדעת ואין עוד דרכים".
כשאמרתי שדיברתי עם עשרות רבות של אנשים וכולם אמרו בסופו של דבר את אותו הדבר, התכוונתי לכך שאף אחד לא הצליח לנסח את המשפט הקודם בצורה לא טאוטולוגית. אתה מוזמן לנסות.
1) אני מסרב לקבל אותו משום שהוא נעדר בסיס. טיעון אנקדוטלי הוא משהו בסגנון "לאח של שכן של חבר לעבודה שלי קרה X ולדודה של חברה של אמא שלי קרה Y, ולכן בוודאי Z". טיעונים מסוג זה סובלים מסדרה של חולשות שפורטו בהודעות קודמות.
3) הבעיה עם אנקדוטות היא שהם איים מבודדים ומפוקפקים שטובעים באוקיינוס של עובדות המבוססות היטב. אם יש לך סיפור סבתא שנוגד את כל מה שידוע לנו לגבי הכימיה אני מעדיף לוותר על סיפור הסבתא שלך מלזרוק לפח את הכימיה.
4) אתה כל הזמן מתרץ תרוצים בשביל טענות הניסים שלך ולמה הן צריכות להיות פטורות מבדיקה ביקורתית. סעיף 6 שלך עם ה-"אתה לא יכול לדעת" בדיוק הוא אחד מסוגי ההתחמקויות שלך.
5א) המטרה שלי בדיון (מלבד הנאה ושאר מטרות משניות) היא להגיע לאמת. כלים רטוריים משמשים אותי למטרה זו. אולי בעיניך אמת וידע הם רק טריק רטורי, וזה די מתאים לבן אדם שמתווכח בלהט על הניסים העובדתיים שקרו לו ולמכריו, ובאותו זמן טוען שאין בכלל אמת.
5ב) אתה כנראה לא מבין את העניין עם האנקדוטה. אנקדוטה היא סיפור שמישהו מספיר מתוך עדות אישית סובייקטיבית ואין שום דרך לאמת או לחקור. לומר מעדות שמיעה שגליליאה גליליי ראתה פעם שני כדורים נופלים והסיקה שהתאוצה בנפילה לא תלויה במסה אלא קבועה על האדמה, זו אנקדוטה. הניסויים היסודיים שגלילאו גליליי ערך על וכללו רישומים מדוייקים של התנאים המדוייקים והתוצאות, הם כבר משהו אחר לגמרי. תוסיף לזה את העובדה שעל ניסויים אלה חזרו באופן עצמאי אנשים אחרים כדי לבודקם ותוכל להבין את ההבדל בין עבודתו של המדען הגדול לבין סיפורה הדמיוני של אחותו הפיקטיבית. הכלים המדעיים הם ההבדל בין התקדמות בדרך אל ההארה לבין שקיעה בסיפורי מעשיות.
6) אני אצטט (בפרפראזה) את ברטרנד ראסל: "כשאנחנו מבינים ששום דבר בעצם לא באמת בטוח חשוב שנבין גם שיש דברים שהם הרבה יותר בטוחים מאחרים". אנחנו לא באמת יכולים לדעת שאנחנו יושבים איפה שאנחנו חושבים שאנחנו יושבים ומנהלים את הדיון הזה בבלוג הזה, אבל זה כנראה מה שקורה. אנחנו לא באמת יכולים לדעת ב-100% שאנו נמצאים על גבי כוכב לכת המקיף כוכב שבת, אבל בכל זאת הייתי מהמר שכן. מהבחינה הזו אנחנו לא יכולים להיות בטוחים בכלום. אבל יש ראיות, גם בקשר להומאופתיה, ומי שמסתכל על הראיות בעין מפוכחת צריך להגיע כאן למסקנה יותר החלטית. אני יכול להיות משוכנע שההומאופתיה לא עובדת כמו שאני יכול להיות משוכנע שהשמש זורחת במזרח ושוקעת במערב. באף אחד מהמקרים איני יכול באמת "לדעת" אבל הראיות די משכנעות.
7. התנסות היא סוג של תצפית.
8. אין התפתחות ברפואה האלטרנטיבית. אולי רק התפתחות בעלויות של תרופות האליל. אתה יודע איך קוראים לרפואה אלטרנטיבית שנבדקה והתגלתה כעובדת? פשוט מאוד: רפואה. רפואה אלטרנטיבית היא אסופה של פרקטיקות שאו שלא נבדקו, או שנבדקו והתגלו כלא מועילות.
טאוטולוגיה היא משפט לוגי שערכו אמת ללא קשר לערך המשתנים בו. הביקורת לגבי "טאוטולגיות" היא נסיון להוכיח את A ע"י טענה כמו "A גורר את A" שהיא טאוטולוגיה ולכן לא מוכיחה כלום. הדבר בעייתי משום ש-A הוכח במקרה זה רק בתנאי ש-A כבר הוכח קודם. אז נכון ש-"מה שעובד עובד" היא טאוטולוגיה, אבל אני מזכיר לך שטאוטולוגיה היא פשוט משפט שהוא תמיד נכון. המדע כדרך ידיעה פשוט אומר שצריך לבדוק ביסודיות מה נכון ומה לא. זה נכון באופן מובן מאליו. האופציה החלופית, כשמסירים ממנה את התחפושות וההתחמקויות הפסלפניות, היא ניחוש. דרך זו מגוכחת על פניה, ולמרות זאת המדע של היום מוכן לבחון ברצינות גם טענות בנות בדיקה המגיעות מכיוונים כאלה. לפעמים מופתעים לטובה, ואז התגלית החדשה, אחרי שבוססה, הופכת לחלק מהידע הקיים. בד"כ הניחוש מתגלה כשגוי, ואז חלק מהמנחשים מוותרים וחלק אחר מתעקשים שהוא נכון בכל זאת והולכים לעשות כסף על חשבון אנשים תמימים.
האמת, נמאס לי מהויכוח הזה.
אתה לא מסוגל להבחין בין אמת ובין דעה. אתה לא יודע מתי טענותיך הן טאוטולוגיות, וחושב שרטוריקה היא דרך להגיע את האמת.
זזתי.
מדהים, בדיוק על מה שדיברנו!
כאן:http://www.hayadan.org.il/wp/the-age-of-ignorance-1106098/
וכאן: http://www.hayadan.org.il/wp/withness-as-a-knowledge-source-0606095/
בעצם לא כזה מדהים, גם שם התגובות הן אותן תגובות. כאן, שם ובכל מקום...
מסכים כמעט לחלוטין עם מריוס כהן, והרבה פחות עם מר בליזובסקי.
כן בטח. הבעיה אצלי...
אתה והמציאות אפילו לא נמצאים באותה מערכת שמש. סע לשלום.
פששש, סוף סוף אני רואה בחורה שמחזיקה בדעות כאלה :)
מעניין מה האחוז של האנשים בעולם שמחזיקים בדעות שלנו, ואיזה מזל שהאחוז הזה אחראי לכל הדברים הטובים בעולם,
אבל האמת זה קצת קשה לקרוא לכל החברים הקרובים שלך בורים...
אני מניחה שאחוז קטן, בגלל זה כל כך קשה לנו. מה שגורם לי לחשוב, כמו שאמרת, שבאמת כל הכבוד לאחוז הזה.
מספיק שתדע שאתה לא בור. בעצם זה לא מספיק, אבל זה תנאי הכרחי...
10% מהאמריקאים לא מאמינים באלוהים.
הוסף רשומת תגובה