הדיאטה שבאמונה והאמונה שבדיאטה

לקט על אמונה ודיאטה מפי האנשים בעבודה:

הם עומדים מולי, מרוכזים במלאכת הקודש. היא בדרכה להיוושע, הוא שם כדי להבאיש.
נראה לי שהיא חוזרת בתשובה, או שאולי תמיד היתה דתיה, אבל היא צריכה תיקון.
כהכנה לו, היא מראה לשליח הרב תמונות של המשפחה, מעבירה תמונה אחר תמונה. מדי פעם היא נתקלת בתמונה מטושטשת.
"זאת תמונה לא טובה" היא אומרת במבוכה.
"היא צולמה בשבת" הוא עונה.
"כן?" היא שואלת.
"כן" הוא עונה בביטחון גובר, כשהם נתקלים בעוד תמונות לא מוצלחות פה ושם, "התמונות שלא יצאו צולמו בשבת".
"זאת צולמה בשבת, זאת צולמה בשבת, זאת צולמה בשבת...".
זהו. ההמשך בבית הכנסת.
האם שם יתפרו להם את השריטות?

ארוחת בוקר עם הבחורה מהקבלה.
איך ידעתי?! איך ידעתי?! עוד לפני שהסתכלתי, ידעתי!
אין גבינה בצלחת שלה.
אין לנו הרבה מבחר שם, גבינה זה החלבון היחידי חוץ מביצה קשה.
אבל אין גבינה בצלחת שלה.
"את לא אוכלת גבינה?"
"אני לא אוכלת מוצרי חלב, אני לא עגל", היא עונה.
איך ידעתי!
איך ידעתי? אה, סתם ניחוש מושכל, כי אני יודעת שהיא חולה על ערוץ הבריאות...

הבוסית שלי שוקלת ניתוח קיצור קיבה.
מישהי ניסתה להניע אותה מזה: "זה לא קל אחר כך, את יודעת".
"אין ברירה", היא עונה, "ניסיתי הכל...".
למה יש לי הרגשה שהיא לא ניסתה להכניס קצת פחות ולהוציא קצת יותר, קצת?
אה, אולי כי זה היה עובד??


"אין אלוהים!" אני אומרת בהתרסה לשליח שלנו בעבודה, אחרי שהוא שוב מהלל את סבא ג'פטו.
"אז במה את מאמינה???" הוא שואל בהבעת תמיהה אמיתית.