הכלב אכל לי את התירוץ

- 3 נקודות לתירוץ מוצלח

תאוריות ייחוס בפסיכולוגיה החברתית מסבירות הרבה מהמשפטים ששומעים כל יום. למשל:
נכשלתי במבחן כי הוא היה קשה, הקבוצה הפסידה בגלל חוסר מזל, לי זה לא יקרה, זה גורל, וגם, הנספים בשואה הם גלגול של נשמות שחטאו, של עובדיה יוסף.
בגדול, אנחנו מייחסים סיבות שונות להתנהגות שלנו לעומת התנהגות של אחרים וממעיטים בערכה של הסיטואציה כבעלת השפעה.

לפי תאוריית הייחוס של וינר הצלחה או כישלון מפורשים על פי שלושת הגורמים הבאים:
1. גורם פנימי לעומת נסיבות חיצוניות.
2. מקרה חד-פעמי או קבוע.
3. יכולת שליטה לעומת חוסר שליטה.
כדי להמחיש את התובנה הזאת לתלמידיו, וינר מראה כיצד אפשר להשתמש בשלוש הנקודות הנ"ל להרכבת תירוץ טוב לעומת תירוץ רע, ואני ישר חשבתי על טובת קוראי ואיך אני יכולה להוסיף לידע השימושי בעולם.
אז מהו תירוץ טוב?
תירוץ טוב הוא אחד כזה שנגרם מסיבה חיצונית לנו, הוא יהיה מקרה חד-פעמי ומה שקרה לא היה בשליטתנו.
למשל, אחרתי לעבודה כי חייזרים חטפו אותי לשעתיים - לא אני אשמה, זה החוצנים החיצוניים, יש להניח שהם לא ירצו לפגוש אותי שוב ולכן לא יחטפו אותי יותר וזה לא היה בשליטתי, כי מה כבר יכולתי לעשות נגד קרן הגרירה שלהם.
תירוץ רע הוא ההפך. אינטואיטיבית זה ממש ברור במקרים מסויימים, למשל המקרה בו לא כדאי לספר לאישה שבגדת בגלל רומן (פנימי, מתמשך ונשלט), אלא שהבחורה פיתתה אותך (חיצוני, חד-פעמי ולא בשליטתך).
אז גם אם התירוצים לא נכונים, לפחות אפשר לתרץ אותם נכון.

קורס פסיכולוגיה מלא של ויינר החמוד והמעניין