הדרך לדייט רצופה כוונות טובות

החלטתי לתעד בשידור חי דייט בהתהוות. כמו שהילד שלי אומר, הכי הרבה תשארו ידידים אחרי. אז אין לחץ. הרי מראש לא ברור שום דבר, כלומר לי ברור שלא יצא מזה כלום, אז אני רוצה לתעד רק למקרה שיצא מזה משהו ואז לשם שינוי, פעם ראשונה בחיים שלי, אני לא אוכל להגיד לעצמי: "אמרתי לך!" וזה בפני עצמו יהיה קטע כל כך מכונן בחיי שפשוט יסתם לי הפה ואני לא אוכל להתלונן יותר.
אבל אולי, הנטיה שלי לתעד את זה נובעת דווקא מכך שאני כן מצפה לאותו רגע מכונן שסוף סוף יגיע ואני בעצם רוצה להראות שאני צודקת וכמו תמיד, ברור שלא יצא מזה כלום. כן, זהו זה.
אז סליחה מראש, מקוראנו, אם בכלל, נראה שלא, אולי היה עדיף שתקרא קצת אותי לפני שתעיז להחליט שאתה מעוניין לצאת איתי, על כך שאני מספרת את קורותנו בפני כל, עידו.
אחרי חלופת אימיילים (בה הוא כבר הוציא ממני הבטחה ללכת איתו לאינדיאנה ג'ונס החדש, פעמיים. כי הוא כנראה שכח שהסכמתי כבר, חד משמעית, בפעם הראשונה. הוא כנראה לא האמין למזלו הטוב, ככה אני מעדיפה לחשוב, כי הוא שאל שוב וקיבל שוב תשובה חד משמעית. אולי בפעם השניה זה ממש נתפס אצלו ש- כן) הוא קיבל מספר טלפון. למה? לא יודעת. נראה לי שהוא גוץ שמנמן וחנון (מי אם לא כזה אין לו מה להפסיד ויתחיל איתי באימייל...) ושהוא לא הטעם שלי. אבל אני קצת לא יודעת מה הטעם שלי כשמגיעים לבני אדם, כי הם בכל זאת הרבה יותר מורכבים מיופלה, לא משנה כמה תרכובות כימיות של טעמים הם עוד ימציאו, וגם לגבי טעמי ביופלה אני משנה דעה אחת לכמה זמן, וגם קצת הרבה משועממת.
חוץ מזה, יש לו לפחות מנוי אחד יותר מלי על הבלוג שלו וזה כבר מעורר את יצר הסקרנות שלי לאיך הוא עשה את זה ואני לא וגורם לי לפנטז על חקירת העינויים שהוא יעבור אצלי עד שאני אשכיל בעוד מידע שלא ידעתי קודם ואהיה חכמה הרבה הרבה יותר.
את הטלפון הוא קיבל לפני יום. אני מחכה שהוא יתקשר.

כלומר, לא- מחכה ליד הטלפון מחכה, אלא- מחכה באופן כללי שכזה, בודקת אם הסוללה טעונה, האם היו שיחות כשלא הייתי, מנהלת את אי-חיי כרגיל, אולי עדיף שהוא לא יתקשר כי אין לי כוח לדברים חדשים, מחכה.

עם זאת,

שבת. היום ה-5.7, את הטלפון הוא קיבל ב-2.7. הדייט העתידי נמס לו בינתיים בחום הקיץ הישראלי. כי, מה לעשות, אין לי מזגן בבית. בינתיים, כשאני עומדת על מדף ונמסה, משב רוח קרה ביום אחד, לא ישפיע עלי שלושה ימים אחרי. אז בסדר, אין לי סבלנות, לא בקיץ ולא בכלל. אבל פאקן שלושה ימים להרים את היד, להפעיל כמה אצבעות שמנמנות וללחוץ על כמה כפתורים?
כבר אמרתי לעצמי שאני לא מוכנה לעמוד במצב כזה יותר. הפעם, אני מקיימת. ומי שיש לו משהו שכנגד להגיד שיפסיק את המזגן שלו למספר שעות או שיתן את הטלפון שלו למישהו שאמור להתקשר ולא עושה זאת מספר ימים.

ואני לתומי חשבתי שיש כאן אופציה לסידרה. אבל כרגיל, אין חדש תחת השמש.