לפעמים משעשע אותי לחשוב שהטלוויזיה על כל המורכבות הטכנולוגית שלה מבפנוכו, היא בעצם מערוך עץ פשוט מבחוצה. כן, כזה של בצק. היא מרדדת לנו את המוח (שמעתי על מחקר שמצא שדמנציה בזיקנה מופיעה יותר באנשים שראו יותר שעות טלוויזיה. שמעתי עליו מהטלוויזיה). אז לאנשים שאוהבים לבקר אותה מה שיש לי להגיד זה תאכלו לחם (מקמח מלא) ולא עוגות ואל תקנו טלוויזיות.
המסחריות והרדידות קיבלו את המונופול על הטלוויזיה, השתלטות שכמה שחבל שהיא קרתה, היא קיימת ואי אפשר להלחם בה. אפשר רק לבקר אותה בלופ אין סופי מייגע, לעבור לאחד משנים-שלושה ערוצים שכאילו מיועדים למי שחושבים עצמם אינטליגנטים ולזרוק את השלט, או לכבות אותה וזהו.
אבל רגע, אם בוחרים באופציה הראשונה מדוע לא בוחרים באופציה השלישית? אה, אריאנה? האם בכל זאת יש איזושהי תמורה בעד האגרה של צפייתך בתוכנית שאת מכריזה שבה את לא צופה?
צוברת שעות פרומואים, כמעט כמו שעות הסדרות עצמן, לתוכניות חסרות הבינה של לילות הקיץ החמים, התרגשתי מאוד בציפיה לדבר האמיתי (ראליטי!). ברגע של אמת ביני לביני, כשהבנתי שנכנעתי למגמה וויתרתי על התעמלות למוח מהמכשיר הזה, רווח לי כי רגשי האשמה פחות יציקו עכשיו.
פיספסתי את התוכנית הראשונה של הפוליגרף, כי שוב נרדמתי מבוסמת, אחרי יום של ערות מבואסת. התאכזבתי כי חיכיתי לראות את התוכנית הזאת. אז חיפשתי לקרוא מה היה שם וכמה נמוך ירדו, כי אני משום מה, ידעתי למה לצפות וחתמתי על העסקה הזאת מראש. בניגוד לאריאנה שהייתה כנראה בחו"ל בחודש האחרון או שקמה על הפרומו הראשון כבר להשחיז את העט בכדי לכתוב על תוכנית שהיא לא תצפה בה, אבל ש(גם) היא צריכה להרוויח ממנה.
כך נתקלתי בביקורת של אריאנה על התוכנית. בעיקר היא ריחמה על בנות הזוג האומלות של הנחקרים - שנאלצות לספוג כל מיני אמיתות לא נעימות, במיוחד קבל עם ועדה, על בצע הכסף - שבעבורו הנחקרים הפעם באמת מוכרים את אמא שלהם, כי היא שם באולפן, על הסודות שנחשפים מול כולם.
אני רואה עכשיו את התוכנית עם ווֹדי, חבר שלי (VOD בשבילכם) ואולי כי אריאנה הכינה אותי מראש, אני לא מתרגשת. אולם כבר בקריאת הבקורת שלה לא התרגשתי כמותה. נשים שסובלות שטויות משטויות שונות מהגברים בחייהן זה חדש? נראה לי שמעט מאוד הנשים שחיות עם גבר במשך שנים ושלא יודעות מי הוא ומה הוא. אריאנה התרגשה מזה שאחד מהגברים הודה שהוא רוצה שחברתו תתקע סיליקון בחזה (בעזרת איש מקצוע כמובן) ותהתה כיצד הבחורה צריכה להרגיש מכך שהוא מתייחס אליה בכל כך זילות. סליחה, אריאנה, אבל חברה שלי כבר לפני שנים עשתה את זה כי זה מה שבעלה רצה והחברה סביב עודדה, הייתכן שהברנז'ה החיפאית מתנהגת יותר נמוך מזו של תל-אביב אפילו שהיא יושבת יותר גבוה?
אחר כך היא התרגשה מכך שהוא הודה שהוא פינטז על חברתו ואחותה התאומה. אגב, לא היה צריך פוליגרף בשלב השאלה הזאת, כי הניסיון הכושל של הבחור לשלוט בשרירי הפרצוף שלו - פשוט כשל. התשובה שלו בעיניי הרבה יותר מובנת מהתמיהה של אריאנה לגביה.
הודאות שנאמרות בקול שונות ממה שמפונטז בחדרי חדרים? לא נאמר כבר שאין לנו שליטה על המחשבות, יש לנו שליטה על מה אנחנו עושים איתן? אותי לא הפתיעו ההודאות באשמה שזכו למחיאות כפיים, כמו את אריאנה, אותי הפתיעו מחיאות הכפיים. מחיאות כפיים על הודאה נאלחת במיוחד רק בזכות זה שהיא קיבלה חותמת "עובר" מהפוליגרף כי היא אמת לאמיתה. אבל אני לא יכולה לבקר אותן, את הדבר היחיד שהרגיז אותי בתוכנית, כי אני רוצה להמשיך לצפות בה ולא מקבלת תשלום בשביל לספר שאני אלחץ על כפתור בשלט שיעביר אותי לערוץ אחר.
בצע כסף? ממתי זה מפתיע? ויותר מזה, מדוע לקבל כסף על העלאה מעל לפני השטח של מה שכולם חושבים או רוצים לעשות שונה מללכת יום יום לעבודה ולשקר בנחמדות לאנשים כי אנחנו לא רוצים שידעו את מה שכולנו חושבים או רוצים לעשות?
התוכנית הזאת לא תמיד נעימה. אבל היא לא נעימה, לא בגלל הפורמט, לא בגלל ההודאות של המתחרים, לא בגלל זה שהם זוכים בכסף ותשואות תמורת האמת המגעילה, לא בגלל יחס מזלזל לכאורה מאיזה גבר לאשה בחייו, התוכנית הזאת לא נעימה ואפילו מזעזעת דווקא כי היא כל כך צפויה. חוסר הברירה לקבל את מה שלא האמנו שנקבל ישר בפרצוף, מה שלמדנו להסתיר או לא להכיר בו כדי לחיות חיים תקינים הוא הזעזוע, הוא מה שגורם להתרגשות הלא ברורה הזאת של אריאנה שמוכרת אותה לכולם כביקורת הרגילה שלה על עוד תוכנית תת-רמה.
אני רואה ואראה את התוכנית הזאת, אלא אם כן אני ארדם שוב או אשתעמם ממנה. כי אני לא אריאנה מלמד. אני נהנית לאידם של אחרים שאני שונאת, או שמופיעים מראש במדיום שרק מקיים מה שהבטיח ושחולש על חלק נכבד מהחדר המרכזי בבית שלי ואני לא צריכה פוליגרף כדי להודות בזה. אולי אני יכולה לעשות כמו מי שהאנושיות שלהם התבטאה אל מול פני האומה אך לעומתי עשו מזה כסף, ולתרץ את ההודאה המביכה שלי בכך שגם אני אנושית.
אריאנה מלמד מספרת שלא תצפה בתוכנית שמראש היה ברור לי שהיא לא תרצה לצפות בה. אז היא לא תמכור את אמא שלה בעבור כסף, השאלה היא מדוע היא אינה מבינה שהיא מוכרת את עצמה בעבור כסף. אחרת מה הטעם לכתבה הזאת, זה כמו חולה סכרת בחנות קונדיטוריה. אז אריאנה מלמד אוהבת לקרוא ספרים ולאכול קינואה וירקות מאודים במקום עוגות. בעצם אני לא בטוחה לגבי החלק השני.
המסחריות והרדידות קיבלו את המונופול על הטלוויזיה, השתלטות שכמה שחבל שהיא קרתה, היא קיימת ואי אפשר להלחם בה. אפשר רק לבקר אותה בלופ אין סופי מייגע, לעבור לאחד משנים-שלושה ערוצים שכאילו מיועדים למי שחושבים עצמם אינטליגנטים ולזרוק את השלט, או לכבות אותה וזהו.
אבל רגע, אם בוחרים באופציה הראשונה מדוע לא בוחרים באופציה השלישית? אה, אריאנה? האם בכל זאת יש איזושהי תמורה בעד האגרה של צפייתך בתוכנית שאת מכריזה שבה את לא צופה?
צוברת שעות פרומואים, כמעט כמו שעות הסדרות עצמן, לתוכניות חסרות הבינה של לילות הקיץ החמים, התרגשתי מאוד בציפיה לדבר האמיתי (ראליטי!). ברגע של אמת ביני לביני, כשהבנתי שנכנעתי למגמה וויתרתי על התעמלות למוח מהמכשיר הזה, רווח לי כי רגשי האשמה פחות יציקו עכשיו.
פיספסתי את התוכנית הראשונה של הפוליגרף, כי שוב נרדמתי מבוסמת, אחרי יום של ערות מבואסת. התאכזבתי כי חיכיתי לראות את התוכנית הזאת. אז חיפשתי לקרוא מה היה שם וכמה נמוך ירדו, כי אני משום מה, ידעתי למה לצפות וחתמתי על העסקה הזאת מראש. בניגוד לאריאנה שהייתה כנראה בחו"ל בחודש האחרון או שקמה על הפרומו הראשון כבר להשחיז את העט בכדי לכתוב על תוכנית שהיא לא תצפה בה, אבל ש(גם) היא צריכה להרוויח ממנה.
כך נתקלתי בביקורת של אריאנה על התוכנית. בעיקר היא ריחמה על בנות הזוג האומלות של הנחקרים - שנאלצות לספוג כל מיני אמיתות לא נעימות, במיוחד קבל עם ועדה, על בצע הכסף - שבעבורו הנחקרים הפעם באמת מוכרים את אמא שלהם, כי היא שם באולפן, על הסודות שנחשפים מול כולם.
אני רואה עכשיו את התוכנית עם ווֹדי, חבר שלי (VOD בשבילכם) ואולי כי אריאנה הכינה אותי מראש, אני לא מתרגשת. אולם כבר בקריאת הבקורת שלה לא התרגשתי כמותה. נשים שסובלות שטויות משטויות שונות מהגברים בחייהן זה חדש? נראה לי שמעט מאוד הנשים שחיות עם גבר במשך שנים ושלא יודעות מי הוא ומה הוא. אריאנה התרגשה מזה שאחד מהגברים הודה שהוא רוצה שחברתו תתקע סיליקון בחזה (בעזרת איש מקצוע כמובן) ותהתה כיצד הבחורה צריכה להרגיש מכך שהוא מתייחס אליה בכל כך זילות. סליחה, אריאנה, אבל חברה שלי כבר לפני שנים עשתה את זה כי זה מה שבעלה רצה והחברה סביב עודדה, הייתכן שהברנז'ה החיפאית מתנהגת יותר נמוך מזו של תל-אביב אפילו שהיא יושבת יותר גבוה?
אחר כך היא התרגשה מכך שהוא הודה שהוא פינטז על חברתו ואחותה התאומה. אגב, לא היה צריך פוליגרף בשלב השאלה הזאת, כי הניסיון הכושל של הבחור לשלוט בשרירי הפרצוף שלו - פשוט כשל. התשובה שלו בעיניי הרבה יותר מובנת מהתמיהה של אריאנה לגביה.
הודאות שנאמרות בקול שונות ממה שמפונטז בחדרי חדרים? לא נאמר כבר שאין לנו שליטה על המחשבות, יש לנו שליטה על מה אנחנו עושים איתן? אותי לא הפתיעו ההודאות באשמה שזכו למחיאות כפיים, כמו את אריאנה, אותי הפתיעו מחיאות הכפיים. מחיאות כפיים על הודאה נאלחת במיוחד רק בזכות זה שהיא קיבלה חותמת "עובר" מהפוליגרף כי היא אמת לאמיתה. אבל אני לא יכולה לבקר אותן, את הדבר היחיד שהרגיז אותי בתוכנית, כי אני רוצה להמשיך לצפות בה ולא מקבלת תשלום בשביל לספר שאני אלחץ על כפתור בשלט שיעביר אותי לערוץ אחר.
בצע כסף? ממתי זה מפתיע? ויותר מזה, מדוע לקבל כסף על העלאה מעל לפני השטח של מה שכולם חושבים או רוצים לעשות שונה מללכת יום יום לעבודה ולשקר בנחמדות לאנשים כי אנחנו לא רוצים שידעו את מה שכולנו חושבים או רוצים לעשות?
התוכנית הזאת לא תמיד נעימה. אבל היא לא נעימה, לא בגלל הפורמט, לא בגלל ההודאות של המתחרים, לא בגלל זה שהם זוכים בכסף ותשואות תמורת האמת המגעילה, לא בגלל יחס מזלזל לכאורה מאיזה גבר לאשה בחייו, התוכנית הזאת לא נעימה ואפילו מזעזעת דווקא כי היא כל כך צפויה. חוסר הברירה לקבל את מה שלא האמנו שנקבל ישר בפרצוף, מה שלמדנו להסתיר או לא להכיר בו כדי לחיות חיים תקינים הוא הזעזוע, הוא מה שגורם להתרגשות הלא ברורה הזאת של אריאנה שמוכרת אותה לכולם כביקורת הרגילה שלה על עוד תוכנית תת-רמה.
אני רואה ואראה את התוכנית הזאת, אלא אם כן אני ארדם שוב או אשתעמם ממנה. כי אני לא אריאנה מלמד. אני נהנית לאידם של אחרים שאני שונאת, או שמופיעים מראש במדיום שרק מקיים מה שהבטיח ושחולש על חלק נכבד מהחדר המרכזי בבית שלי ואני לא צריכה פוליגרף כדי להודות בזה. אולי אני יכולה לעשות כמו מי שהאנושיות שלהם התבטאה אל מול פני האומה אך לעומתי עשו מזה כסף, ולתרץ את ההודאה המביכה שלי בכך שגם אני אנושית.
אריאנה מלמד מספרת שלא תצפה בתוכנית שמראש היה ברור לי שהיא לא תרצה לצפות בה. אז היא לא תמכור את אמא שלה בעבור כסף, השאלה היא מדוע היא אינה מבינה שהיא מוכרת את עצמה בעבור כסף. אחרת מה הטעם לכתבה הזאת, זה כמו חולה סכרת בחנות קונדיטוריה. אז אריאנה מלמד אוהבת לקרוא ספרים ולאכול קינואה וירקות מאודים במקום עוגות. בעצם אני לא בטוחה לגבי החלק השני.
