כן כן, נהייתי פופולארית מאז שעברתי לכאן. לא להעמיד אותי על טעותי בבקשה, זה נשמע יותר טוב מפופוליזאית...
מתה על התוכנית הישרדות, במיוחד באותם ימים כתיקונם שבהם איני מתה באמת.
בגלל שאני לא קוראת עיתונים, גם לא אלה האמיתיים, אז לא ידעתי על כל הסיפורים שהסתובבו סביב הפקת התוכנית וחייתי לי בבועה של פירגון שלא משורותינו, אלא אם כן הן שורות של אבקה לבנה, לערוץ 10 ולעובדה שהבטן והתחת של הבנות שם פשוט מסרבים לקטון, נס רפואי לחבר'ה שאמורים להיות מזי רעב.
מדן מנו הורידו אותי כבר בתחילת התוכנית, למרות שמודה שזה היה קשה, אז שיניו היו עדיין לבנות, מנצנצות ומסנוורות וכל מה שבחורה יכלה לעשות היה לבהות בהן קפואה כחיה מול פנסי מכונית שאוטוטו דורסת אותה. ברצינות, איזה חיוך מלא חן יש לבחור הזה והוא הביא את השקר לכזאת דרגת אומנות, שאפילו החיוך שלו רץ אחריו כמו בלה אחרי פינוקיו: "חכה לי, חכה לי" ואז קופץ לפרצוף שלו ומצליח להשתלב כל כך יפה, במקום שבדרך כלל הוא המקום הראשון לגלות שמישהו משקר לך. אחרי העיניים, הקול ומחוות הגוף האחרות באופן כללי.
בקיצור, ידעתי מראש שדן התחמן כנראה נקרא ע"י חבריו בצעירותם, דן התחמן, ולכן ניצלתי מבעוד מועד מאותו חיוך כובש ונהייה אחריו כמו משה, או לחילופין, יעל המטומטמת, שלא מובן לי איך לא היה מובן לה שדן בחיים לא יקח אותה איתו לגמר.
אה, משה מתגלה כמצחיקן לא קטן.
אבל גם כלוזר גמור, ולא משנה כמה פעמים נשמע שזהו, הפעם הוא הולך להפתיע במשימה הבאה!
למרות שנראה שהילד דווקא מצליח לעבוד על עצמו, אז לפחות בזה הוא ניצח במשהו....
המשה האחר, המבוגר ששמו הוא: מושיק, "אני מושיק", הלך מזמן. זהו, זה מה שהיה לי להגיד עליו. אה, וגם אחלה גוף, אני מושיק, לגילך. עכשיו באמת זהו.
לייה, יותר מדי בלונד והרגל לחיים הטובים על בחורה אחת בשבילי.
ויקה, היתה ברבי, אחר כך היתה, לביאה, אחר כך שוב ברבי, אחר כך הפכה דב נמלים. לא ידעתי אם לרצות לאהוב אותה או לרצות לפנצ'ר לה. בסוף החלטתי שאצלי אכילת תולעים לא מכסה על צורת הדיבור הפקאצתי שלה והיא סתם ברבי טיפשה וזהו!
עם דן אני מוכנה להתחתן, סליחה, עם נועם! עם נועם! גבוה, חתיך, רגוע. עם חיתוך הדיבור שלו, רק חסרים הסטטסון והסוס. אז אני אסתפק במקום המישהו החכם שלי, במישהו יפה, עם בית במושב. נשב על המרפסת בלילות קיץ חמים ונהיה רגועים ומחוייכים. גם ככה עד שימאס לי - מחפשת הריגושים והשכל החריף, שכמותי - החיים עוברים יותר מהר כשישנים.
ונחזור לעניין, לא ידעתי על כל התערומת על ההפקה של התוכנית. אני לתומי חשבתי שהיא הופקה בצורה נהדרת, מותחת, משעשעת, יוקרתית ומרעננת וכל זה עוד אחרי שראיתי כמה עונות של surviver החו"לית (אה,אה? דחפתי גם מילה לטובת מחפשינו הלועזיים!). אז אחרי ששמעתי על כך, התבאסתי וקצת ירד לי מהסידרה והחיוך של דן הצהיב עוד יותר. לזמן מה עמדתי לצידם של החברים המתוסכלים, שרוצים למרוד כנגד ההפקה, יום אחד, באיזושהי שיטה, אבל בינתיים כולם יכולים להיות רגועים, רק בינתיים. אבל דקה זה זמן ארוך מספיק ונמאס לי כבר לשמוע את הבכיינים האלה. אז דן הועבר לשבט הבנות, כתרגיל להצלתו, רגע לפני שתכננו להדיח אותו, סו וואט?? הוא עדיין זה שניצח במיליון חסינויות, הוא עדיין זה שתכנוניו הביאו את חבורת האנשים שהוא החליט עליה לסוף, הוא עדיין זה שלא טרחו להפטר ממנו באף מועצת שבט בה לא היתה לו חסינות. אני, כאמור, חייתי לי אז עדיין בבועה. זה שהעבירו אותו, נתפס אצלי כמהלך מותח של הרגע האחרון וטורף את כל התולעים, כלומר, הקלפים, לא לא, בעצם התכוונתי לתולעים, האנושיות האלה. אז אני נהניתי. ועם כל הכבוד, החלטתי שאני רוצה להמשיך להנות ולהגיד לעצמי, אחרי כל תוכנית, שכל הכבוד להפקה של ערוץ 10 ושאפילו גיא זו-ארץ יוצא בסדר.
בכיינים, אתכם בסך הכל העיפו מאי בודד, אותי "העיפו" מתפוז.
